מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא שלי, נקראתי על שם סבתי רשל ועיברתו את השם לשלי. כשהוריי עלו לארץ הם השתדלו לעברת את השמות. שם המשפחה: לוי. נולדתי בישראל בפתח תקוה בבית בן שני חדרים. אני ועוד שני אחיי עם הוריי, סך הכל חמש נפשות. גרנו בשכונת מטלון. מקומות המפגש העיקריים היו בבתי הכנסת. בבית הוריי בישלו על פתיליה וכיבסו ביד. הילדים שיחקו בחצר עם ילדי השכונה, שיחקנו במשחקים שהמצאנו.

אני גרה בשכונה שיש בה כמה בתי כנסת, הנבדלים זה מזה בסגנון התפילות: בסגנון לאדינו, ביידיש וספרדי-ירושלמי, שם היו הוריי מתפללים. את בית הכנסת הספרדי אבי תחזק במשך ארבעים שנה. שמות הוריי: איבון ורפאל. שמות אחיי: מצליח ומשה. אבי עבד במשרד הדואר, הוא סידר את תשתיות התקשורת בארץ. אמי עבדה במפעל לטוויית חוטי כותנה. ביום יום אכלנו כריכים לרוב ומרקים שאימא הכינה. בשבתות היה אוכל יותר מכובד, יותר בשר.

זיכרונות ילדות

אהבתי לרקוד, למדתי ריקוד בביה"ס פיקא. אהבתי לשחק עם החברים בחצר. שיחקנו במשחקי כדור, חמש אבנים, חבל ועוד. אמי הייתה בשלנית גדולה. היא הייתה מכינה לנו אוכל ספרדי, הרבה קובות, קינוחים, עוגיות וכו'. למדתי בגן הילדים של שולה ולורה שנתנו מעצמן הרבה למען הילדים. אני זוכרת שגידלו שם ירקות בגן על מנת שיהיה ארוחה לילדים. למדתי בביה"ס היסודי "מעלה הזיתים". זכור לי שהיה מנהל בשם עוגן שנתנו לו כבוד רב. הוא היה איש אשכולות. למדתי בתיכון גימנסיה ריאלית ברמת גן במשך ארבע שנים. אהבתי פיזיקה וכימיה. יחסיי עם המורים היו טובים, הייתי תלמידה ממושמעת. התיכון הזה היה בית ספר פרטי והיו הרבה אפשרויות ביטוי שבאו לידי ביטוי במקצועות שלמדנו. הגענו בשמחה לבית הספר הזה.

כיום אני בפנסיה ומתנדבת במספר מקומות בעיר. אני משתתפת במועצת הנשים של פתח תקוה.

הזוית האישית

שי, מקסים ומעיין: היה לנו כיף להכיר את שלי ולמדנו הרבה עליה וממנה.