מאגר סיפורי מורשת

שמי  ליאם ובחרתי לספר על סבא שלי אוריאל סעדיה, שנולד 21.11.1945 ונפטר  21.11.2016

נולדתי בספרד, בטיול אחרי צבא של אמי- שם הכירה את בעלה איגור (לא הכרתי אותו). כשנולדתי הוריי כבר היו גרושים. אמא שלי לקחה אותי לארץ ונותק הקשר ביניהם.

כאן מגיע סבי לסיפור. כשעלינו לארץ אמא שלי עדיין גרה בבית של סבא שלי (הוריה של אמא שלי גם נפרדו). גדלתי עם אמי ועם סבי בגבעתיים ברחוב ריינס 60.

סבא שלי גידל אותי כמו בנו, היה מבשל לי, משחק איתי, מאכיל אותי (גם דברים שלא אהבתי), הולך איתי לשוק, לוקח אותי לנגרייה, למד אותי ערכים, עקרונות ודאג ככל שניתן.

כשהייתי בן שבע בשנת 2016 הוא נפטר, באותו זמן לא הבנתי את חשיבות הדבר. אך עם הזמן הבנתי יותר את פשר הדבר, ואת משמעותו בחיים שלי.לאחרונה עקב  כתיבת העבודה התחלתי לראיין אנשים על עברו של של סבא שלי. זו הייתה משימה לא פשוטה, אך היה מעניין ולמדתי דברים חדשים.

 רחלי מספרת על סבא (דודה שלי, הבת של סבא)

רחלי דודתי מספרת על סבה שלי. שהיא זוכרת כשהייתה  ילדה הם נסעו  לנופש וכשהיו בבריכה הוא היה יכול לצלול להמון זמן. ברגע שהוא צלל אנחנו (אני ואחיות שלי) היינו נעמדות לו על הגב והוא כאילו היה מסיע אותנו במים בבריכה. אני גם זוכרת שהוא היה מנסה לשכנע אותי לאכול. הייתי ילדה מאוד בעייתית באוכל ולא אכלתי שום ירק, פרי, גבינות, בשר וממרחים (חוץ ממרח שוקולד)..לכן, כל פעם שהיינו יושבים לאכול ארוחת ערב יחד, (לא היה קורה כל ערב אלא רק מידי פעם היינו יושבים יחד) היה מנסה לשכנע אותי בכסף לטעום משהו בתמורה כספית (פעם אחת הציע לי חמישיפ שקל בשביל לטעום פרוסת עגבניה). אני חושבת שהוא לימד אותי הרבה דברים, על החיים ועל ערכים ועקרונות. אני חושבת שהדבר הכי משמעותי שלמדתי ממנו הייתה העקשנות שלו (לטוב ולרע ;). אי אפשר היה לשנות את דעתו ברגע שקבע משהו.

עוד זיכרון שלי ממנו הוא- מידי כל שנה לפני ל״ג בעומר הוא היה דואג לנו להמון קרשים מהנגריה שלו כך שתמיד הייתה בכיתה שלי את המדורה הכי גדולה. (פעם היה מרוץ בין הכיתות למי יש את המדורה הכי גדולה).

אני זוכרת שכל ילדי הכיתה חיכו לל"ג בעומר  וידעו שאבא שלי ידאג לנו. (ממש התגאיתי באבא שלי על כך).

גל (דודה שלי הבת של סבא שלי)-

"יש לי  המון זכרונות מאבא שלי ז"ל אבל יש כמה שאני זוכרת במיוחד. לדוגמה:אבא שלי היה לוקח אותי לנגריה בימי החופש הגדול, היה נותן לי להתנסות (בעזרתו) ולנסות להכין כל מיני דברים בעזרת הקרשים שהיו לו.

אני גם זוכרת דבר מצחיק שקרה לנו: כשהייתי קטנה אבא שלי היה לוקח אותי לגן עם בת דודה שלי שגרה קרוב. בוקר אחד כשישנו יחד, אבא שלי שכח להתעורר. היה לנו משעמם, לכן לקחנו צבע טבלנו את ידינו והתחלנו לעשות סימני ידיים על הקירות. קצת יותר מאוחר אבא שלי קם, אך ללא כל סימני כעס. רק הסתכל על הקירות וצחק. אבא שלי היה בן אדם בעל המון תכונות אופי, אבל היו כמה שבלטו אצלו מאוד. התכונות הבולטות ביותר שהיו אצלו הן: רוגע ,יסודיות, מקצועיות, אכפתיות ונדיבות. היסודיות והמקצועיות באו לידי ביטוי, ברהיטים שבנה לבית בנגריה. היה לנו עד לפני כמה חודשים שולחן מעץ מלא שמחזיק כבר יותר מחמש שנים.

כל רהיט ,כלי שהיה מכין היה הכי טוב והכי מושקע שיכל להיות. התכונה הכי משמעותית שלקחתי ממנו הייתה הסבלנות, הרוגע שלו, לא להילחץ מדברים קשים או מעייפים.

לקחתי גם את היסודיות שלו. כל דבר שאני עושה, אני מנסה לעשות את הטוב ביותר גם בפרטים הקטנים גם אם זה לוקח הרבה זמן. אני מאוד אוהבת את אבי וזוכרת ממנו המון דברים שמשמשים אותי עד היום."

שרה (אחותו של סבא שלי):

אני שרה אחותו של אוריאל, רציתי לספר קצת על אחי ועל משפחתינו. אנחנו שלושה אחים- אוריאל הקטן ביותר, אני הבינונית ועמנואל אחי הגדול. אחי נולד בחיפה, שם גרנו עד שהיה בן ארבע.  לאחר מכן עברנו לחולון (שם אני גרה עד היום). אני זוכרת את אחי אוריאל כתלמיד מצטיין, תמיד שאף להיות הטוב ביותר, היה עוזר הרבה בבית: שוטף כלים, מוריד זבל ועזר לנקות ולסדר, והיה אוהב ללכת עם אמי לשוק. אני והוא היינו בקשר ממש טוב, נהגנו לשחק הרבה, ללכת אחד לשני (בגיל מבוגר יותר) ואהבנו להיות יחד. כשהיה בן שמונה אבינו נפטר..בגיל שש עשרה התחיל לעסוק בנגרות, ללמוד ולאחר מכן כשהיה קצת יותר גדול,אמי שכרה לו נגרייה בתל אביב ליד שוק התקווה.

התחתן בגיל עשרים ותשע ובגיל שלושים  נולדה בתו הבכורה קרן. מספר שנים  לאחר מכן נולדה בתו השנייה גל. בתו השלישית רחלי נולדה לאחר חמש שנים. ואמא שלי בת הזקונים היא הבת האחרונה.

היינו בקשר טוב, יש לי הרבה זכרונות ממנו, היינו עושים הרבה דברים ביחד ומבלים זמן רב.

מיכל (אחיינית של סבא שלי):

"אני זוכרת אותו כבן אדם מוכשר ומצליח בכל דבר שהשקיע.ן. אני זוכרת שהיה בן אדם מצחיק היה צוחק עם הילדים ולפעמים הייתה הרגשה שהוא כמו ילד. היה מאוד חברותי ואהוב על כולם, היו לו המון חברים ורוב האנשים שפגש אהבו אותו. היה ציני לדוגמה: היה אומר אני אכין לך שניצל ביום ראשון, אך כשהגיע יום ראשון לא היה שניצל. כששאלתל"מה עם השניצל?" והיה עונה- אמרתי שאכין בראשון אבל לא אמרתי באיזה.

היה איש עם לב טוב וזה מתבטא גם באוכל שהכין, כל מה שהכין הרגיש מכל הלב. (בלי קשר היה טעים) אהב לקחת אותי ואת בתו קרן לנגרייה המון, אני זוכרת שאהבנו להתנסות וזו הייתה בשבילנו חוויה.

היינו עושים חגים ואני זוכרת במיוחד את ליל הסדר שבו ממש נהנינו, היה מתייחס אלינו ומשחק עם הילדים. בגיל מבוגר הרביתי לנסוע אליו לבית שלו גבעתיים, זכיתי גם להכיר את הצד של גרושתו.לסיכום אני זוכרת אותו כבן אדם טוב ואהוב שכיף להיות בחברתו, כבן אדם שנותן הרבה מעצמו שאחרים ותמיד דואג שיהיה טוב."

אמא שלי(בתו של סבא שלי):

אבא שלי בשבילי היה דמות להערצה, תמיד אהבתי אותו והיינו קשורים. אבא שלי היה טבח נהדר, אהב את הנגרייה שלו ואהב להיות ולשחק עם ילדים.

אני חושבת שהדבר הכי משמעותי שלמדתי מאבא שלי היה, להיות בן אדם ישר ולא לשקר. כשהייתי ביסודי, קיבלתי ציון נמוך במבחן גדול, שיקרתי לאבי שקיבלתי ציון טוב, אך כבר ידע את האמת.

עצם הדבר ששיקרתי הכעיס אותו מאוד, לכן קיבלתי עונש(לא על הציון אלא על כך ששיקרתי). מבחינתו ערכים היו מספר אחת, מעבר לציונים ומעבר להצלחה.

עוד זיכרון שלי ממנו הוא שכשהייתי קטנה היה לוקח את ארבעתינו(האחיות:גל, קרן, רחלי, אני)לים בשבת מוקדם בבוקר, והיה מביא איתו המון אוכל ודברים טעימים.

כשנכנסנו למים היה צולל ואנחנו על גבו,(אני נשארתי אחרונה כי אחותיי פחדו היה סוחב אותנו עד לנקודה מסוימת ואז מחזיר.

משהו מצחיק שאני זוכרת ממנו זה שביום כיפור הייתי נוסעת על רולר בליידס, וביום אחד צחקו עלי ילדים שלא אצליח לרדת ירידה גדולה. הייתי חייבת להראות להם שהם טועים ולכן עשיתי זאת והתרסקתי.

כשחזרתי הביתה אבי חייך ואמר לי:"לא נורא ככה תלמדי לפעם הבאה". גם היינו אוהבים לעשות חגים ביחד ואני זוכרת שאהב מאוד את חג הפסח, בערב אחד כשהחביא את האפיקומן אני זוכרת שאחותי רחלי מצאה אותו, אך ישר לאחר מכן גל לקחה ממנה. לכן נאלץ אבי לתת לשתיהן מתנות.

אני זוכרת שכשליאם היה קטן אהבתי לקחת אותו, להמון מקומות ולטייל איתו, אך אבי ראה זאת אחרת. לדעתו ליאם היה צריך לגדול בבית ולא להיות כל היום בים. עכשיו כשאני אמא לבן גדול יותר אני מסכימה איתו ואני מבינה על מה הוא דיבר.צריך להיות בחוץ, לטייל ולבלות.אך, לזכור שצריך לשים גבולות. אני זוכרת שמאוד אהב אותי ואת ליאם, ושתמיד רצה שיהיה לנו טוב וכך אני מקווה שיהיה גם בשבילו.

ליאם(אני):

"בשבילי סבא היה כמו אבא.דאג לי, לימד אותי, האכיל אותי ותמיד רצה שאצליח. גרנו ביחד בבית, אך נתן לי מקום כאילו שהיה ביתי(ישן על הספה בסלון כדי שלי ולאמי יהיה מקום ויהיה לנו נוח.)

אני זוכר שעזר לי הרבה בשיעורים (לימד אותי במתמטיקה תמיד חומר של כיתה גבוהה יותר)., בזכותו למדתי כמו שצריך והבנתי את החומר יותר טוב.

אני זוכר שבחופשות  כשהייתי קטן היה לוקח אותי לנגריה, אפילו פעם בניתי סולם קטן. הוא היה נותן לי להרגיש מאוד בנוח לידו ולכן היו דברים שסיפרתי רק לו.

היינו גם אוהבים ללכת לשוק, קונים דגים(הוא בישל מעולה), פיצוחים ועוד המון דברים.

בחורפים אני זוכר שהיינו משחקים הרבה. לימד אותי שחמט ואני זוכר שתמיד ניצח. אך, עד שלא ניצחתי לא הפסקנו לשחק.

סבא שלי היה מאוד שמרן, הוא תמיד דאג ואהב מאוד שאהיה בבית ולא "ברחובות". כשהייתי קטן לא אכלתי כמעט כלום, אך זה לא עניין אותו והאכיל אותי המון דברים שלא אהבתי.

פעם אחת הקאתי ממלפפון, אך המשיך ואמר לי:  "לא נורא תמשיך לאכול אתה מסוגל".אני מאוד אוהב את סבא שלי, למרות שהוא לא כאן. אני תמיד אאחל לו את הטוב ביותר.

הזוית האישית

מהזוית האישית שלי, מאוד נהנתי לעשות את העבודה, היא עניינה אותי ולמדתי כל מיני דברים חדשים על סבי. אני מקווה שסבא שלי (ז"ל) היה נהנה מהעבודה ושכך גם כל מי שיקרא אותה.