מאגר סיפורי מורשת

ההורים שלי היו אנשים פשוטים, פועלים, בתחילת חייו בארץ אבא שלי היה שומר בביצה באזור חקלאי, היום הביצה הזאת היא האזור המסחרי של סגולה.

מלחמת השחרור פרצה כשהייתי בן 12, את בר המצווה שלי חגגתי בסיום המלחמה. האירוע היחידי שהיה בפתח תקווה היה מטוסים מצרים שהפציצו. פצצה אחת נפלה קרוב לבית הספר שלי, למזלנו זה היה לאחר סיום הלימודים, ואני ראיתי את המטוסים מהחלון של המטבח. החוויה האישית שלי מהמלחמה היא שישבתי על הגג, הסתכלתי לכיוון ראש העין וראיתי את הפגזים מכפר קאסם וממגדל.

הייתי בתנועת נוער. כשהגעתי לגיל הגיוס התגייסתי לנח"ל במסגרת גרעין התיישבותי. מלחמת סיני. בגרעין היו בנים ובנות. הבנים חולקו לבעלי כושר קרבי ובעלי כושר לקוי. כולם עברו טירונות בהתאם לרמה שלהם. בסיום הטירונות נבחרתי מתוך הגרעין שלי לצאת לקורס מכ"ים. במהלך הקורס פרצה מלחמת סיני.

נשיא מצרים באותה שנה (1956) החליט להלאים את תעלת סואץ, כאילו שהיא הייתה רכושו התעלה הייתה בבעלות צרפת ואנגליה שבנו אותה.

ישראל, צרפת ואנגליה החליטו לקחת את התעלה בחזרה בפעולה ערמומית. ישראל תתקוף בסיני ותאיים על התעלה, אנגליה וצרפת יגיעו, ויכבשו את התעלה.

אנחנו היינו פלוגת קורס המ"כים והיינו בשיאנו. שבוע לפני המבצע המתוכנן, בסוף האימונים, חילקו אותנו לשתי פלוגות, את הפלוגה שלי שלחו למפרץ חיפה לעבור קורס נחיתה, והפלוגה השנייה נשלחה לתל-נוף לעבור קורס צניחה.  בסיום השבוע הובלנו ל"חצבה", שם הודיעו לנו שאנו מצטרפים לחטיבת הצנחנים וניכנס לסיני.

כשיצאה הפקודה,  כל חטיבת הצנחנים התאספה בגבול ירדן לצורך הטעייה, כדי שיחשבו שבאנו לתקוף בירדן.

 חטיבת הצנחנים הייתה חטיבת קטנה בעלת גדוד אחד, גדוד 890, והמפקד שלהם היה רפול ( רב אלוף רפאל איתן) שהיה רמטכ"ל וגיבור במלחמת יום-הכיפורים. גדוד שני שהיה מצורף לחטיבה היה גדוד נח"ל מוצנח בפיקודו של מוטה גור. גדוד שלישי נבנה לצורך המבצע וכלל אותנו (שתי הפלוגות) ופלוגת סיירת הצנחנים. מפקד הגדוד היה אהרון דוידי. ושאר יחידות החטיבה יגיעו בטור ממונע כששתי פלוגות הנח"ל מובילות.

יצאנו מחצבה ועברנו את נחל פארן, כבשנו בדרך את כונתילה, תמד, א-נחל. לאחר יומיים של נסיעה רצופה שהחלה ביום שני בבוקר, הגענו ביום רביעי  והתחברנו עם הגדוד שצנח. המצרים הכניסו כוחות, הסוו עמדות, כך שכל המעבר היה מאויש. הכוונה הייתה שהצנחנים יצנחו לאחר המעבר, אך מתצלומי אוויר שבהם נראו אוהלים החליטו לצנוח לפני המעבר. לאחר מכן התברר כי האוהלים היו של פועלים.

אריק שרון שהיה מפקד החטיבה רצה להמשיך במעבר, אך הרמטכ"ל משה דיין אסר עליו. אריק שרון ביקש שוב ושוב, אך לשווא. סגן מפקד פיקוד דרום בא לבקר ולשמוע מה יש לאריק להגיד, אך הוא סירב לאשר לו להיכנס למעבר. אריק הציע לשלוח סיור, וקיבל אישור, אך במקום לשלוח ג'יפ אחד או שניים, שלח סיור של גדוד שלם,  גדוד הנח"ל המוצנח בפיקודו של מוטה גור (לימים הרמטכ"ל).

לאחר שהחוליה האחרונה נכנסה, המצרים פתחו באש. לאחר מכן הגיעו שני מטוסים מצריים שהפציצו. הסיפור הזה נמשך עד הערב. ניבנה כוח שכלל פלוגת נח"ל אחת (מתוך השתיים) ופלוגת הסיור של הצנחנים שניהל קרב קשה במשך כמה שעות, שהרג את כל המצרים ושיחרר את הכוחות שנתקעו. 35 הרוגים ו-120 פצועים באותו יום, מתוכם 12 הרוגים ו- 35  פצועים  חיילי נח"ל מקורס המכ"ים

במשך הלילה חזרנו למקום שבו התארגנו. ביום שישי בבוקר יצאה פקודה להוציא את הפלוגה משם. לאחר הקרב הזה הוחלט להחזיר אותנו לבסיס. לאחר מכן נודע שהפלוגה שלנו לא הייתה אמורה לקחת חלק במלחמה. הפלוגה שלנו הייתה צריכה להיות רזרבית