מאגר סיפורי מורשת

בביתה של סבתא רבתא שלי, סימונה, היה שעון קוקיה מיוחד. סבתי סיפרה לי את סיפורו של השעון: סבתא רבתא שלי סימונה נולדה בצרפת בשנת 1929. כשהייתה בת 20 התחילה השואה ורצו להרוג אותם. אימא של סבתא רבתא סימונה, לקחה את סבתי ואת כל האחים שלה בשלוש בלילה לכיוון צרפת, אבל למרות שהם ברחו אבא של סבתי נפטר בשואה. הנאצים לא רצו שהיהודים ילמדו בבתי ספר שלהם ולכן סבתי לא למדה בכלל. היה חשוב לה ללמוד ולכן היא לקחה מורה פרטי אבל מכיוון שלא היה למשפחתה כסף אז היא עבדה ושילמה עבור המורה פרטי. השואה נמשכה  עד לשנת 1945 ולסבתי הייתה ילדות מאוד קשה.

סבא רבא רוברט, וסבתא רבתא סימונה הכירו באלג'יר, כשסבתי הייתה בת 23 וסבי בן 24.  לאחר 3 שנים של זוגיות הם התחתנו בחתונה ממש יפה. ביום החתונה סבי וסבתי קיבלו את השעון כמתנה. בחתונות של פעם, לא היו מביאים כסף, אלא היו מביאים מתנות כמו שמביאים היום לימי הולדת.

השעון היה מצלצל בכל רבע שעה צלצול קטן ובכל שעה עגולה צלצול ארוך. השעון היה מצלצל ומשמיע מספר צלצולים כמספר השעה לדוגמא: אם השעה הייתה 6 אז השעון היה מצלצל 6 פעמים. במהלך השנים סבא רבא וסבתא רבתא שלי השאירו לסבי יוסף וסבתי מזל את השעון כמתנה.

היום השעון נמצא אצל סבי וסבתי מזל ויוסף בקריית מלאכי, אבל הוא משמש ליופי, מכיוון שהשעון כבר לא עובד. סבתי לקחה אותו לשען שאמר לה שזה שעון  מאוד עתיק ומאוד יקר.

ו

סבא רבא רוברט, כבר נפטר כשהיה בן 89 בשנת 2017. וסבתיא רבתא סימונה, כיום בת 91 ועדיין גרה באשדוד ואני מאוד אוהבת אותה.

הזוית האישית

טליה: החוויה הייתה מאוד כיפית ומעניינת ולמדתי יותר לעומק על משפחתי והיה ממש ממש כיף