מאגר סיפורי מורשת

הקופה דמה

הקופה דמה הייתה שותפה בפרויקט שהתחיל בישראל בשנת 1987 ע"י אגף השיקום במשרד הביטחון ועיקר מטרתו של  פרויקט זה הייתה להשתתף בעזרה לנכי צה"ל פגועי גפיים. לארץ הגיעה קבוצה של קופים מסוג "קפוצין" הקופים הללו הובאו ממרכז ודרום אמריקה ושוכנו בפינת החי של קיבוץ מעברות. הרעיון לגידול ואילוף הובא מארצות הברית. כפי שצוין המטרה הייתה לעזור לנכי עמוד שדרה כלומר אנשים משותקים. בארץ נעשה ניסוי ראשון לעזור לנכה צה"ל שנפצע קשה במבצע אנטבה לאחר שחטף כדור בגבו מחייל אוגנדי. הפצוע ששמו סורין הרשקו לקה בשיתוק ולפיכך היה זקוק מאוד לעזרה. לארץ הובאה קופה שבויתה ואולפה בארצות הברית והיא שרתה את סורין בנאמנות כשלוש שנים.

קופי קפוצין

קופי הקפוצין מקורם במרכז דרום אמריקה הם בגודל בינוני ובראשם ציצית שיער לקופים אף רחב ושמם מגיע מצבעם הדומה לברדס שנוהגים ללבוש חברי מסדר הקפוצין. הקופים הללו הם אינטליגנטים ביותר מבין קופי העולם החדש ולכן נבחרו לעזור לבני אדם בעלי צרכים מיוחדים. הקפוצינים חיים בקבוצות. כ 40 בקבוצה. ולכן שוכנה וטופלה בקיבוץ מעברות.

שלבי הטיפול בהכנה של הקופה ליעודה

ארבע שנים ראשונות

הכנת הקופה לטיפול בנכים מתחיל רק בגיל 4-5 היות ורק בגיל זה הקופה בוגרת ויכולה להבין את הנדרש ממנה. בתקופת ההכנה היא מטופלת בתוך הקבוצה כולל חיסונים ונבדקת דחופות כדי למנוע העברת מחלות בזמן שהותה רבת השנים בסביבת האדם ומקום מגוריו.

תהליך הביות

תהליך הביות אורך בדרך כלל 2-3 שנים. בתקופה זו המטרה ללמד את הקופה הרגלי בית, קרבה לאנשים ילדים ובוגרים, התנהגות מתונה, עשיית הצרכים רק בתוך הכלוב ולא להוות איום על דירי הבית, אורחים וזרים אחרים שמגעים כגון מטפלים.

תהליך האילוף

שלב נוסף שמתחיל לאחר תהליך הביות אורכו כמה חודשים עד שנה הוא מחייב עבודה קשה עם הקוף/ה במהלך האימון מלמדים אותם לבצע פקודות כמו להעביר דף בספר, הדלקת אור, הגשת חפץ לבעלים החלפת קלטת כמו בתמונה  ובשלב  מתקדם יותר פתיחת בקבוק שתיה והכנסת קשית וכאשר הם ביצעו את הפקודה נשמע צלצול שמודיע על ביצוע נכון והקופים קיבלו צ'ופר.

סוף תהליך

כאשר הקוף/ה היו מוכנים התאימו אותם לנכה שבו יטפלו הצוות המטפל מגיע לבית הנכה על מנת לתרגל ולהתאים אותו/ה למקום החדש ולפתח את הקשר בין שניהם.

ביות הקופה דמה

הקופה דמה הועברה אלינו למשפחה מקיבוץ מעברות לאחר שהוצאה מקבוצת הקופים על מנת שנביית אותה ולהכינה לשמש כעזרה לנכה צהל. קיבלנו הנחיות,  עברנו השתלמות כיצד ואך מטפלים בבעל חיים מיוחד שכזה. הקופה הוצגה בפנינו ומיד נקשרה אהבה בחיבה במיוחד לבתי ליאת [אימא של אורי] שלמדה בקיבוץ מעברות ופעם בשבוע במסגרת הלימודים הקדישה יום שלם לטיפול בקבוצת הקופים.

קיבלנו לביתנו כלוב ענק כ- 2 מטר גובה עבור הקופה ולאחר כל ההסברים ההשתלמויות וחיסונים לנו ולקופה החלה תקופת הביות שכללה טיפול אישי בין 4 ל – 5 שעות בכל יום. אני שבסמוך לאותו זמן פרשתי לפנסיה מצה"ל לאחר 23 שנות שירות, לקחתי על עצמי להוביל את הטיפול, הליווי והלימוד של הקופה וזאת כדי לאפשר לשאר בני המשפחה להמשיך בשגרה וגם להיות מעורים בהליך הביות.

דמה הייתה בת 4, לא בוגרת ובמובן מסוים גם ילדה שאהבה ורצתה להשתעשע ולשחק גם בצעצועים וכמובן גם לקפץ בין ענפי העצים. כדי ללמוד ולדעת כיצד להתנהג בתוך המשפחה ומה מותר ומה אסור היינו חייבים להוציא מחוץ לכלוב במשך מספר שעות בכל יום וזה אומר להיקשר ולהיסחף בתהליך הביות. כמובן שאלו גם היו שעות של הנאה מעצם הטיפול בבעל חיים כל כך חכם, יפה, משעשע ומבין. במהלך הטיפול היומי הקופה ישבה על כתפי וכך יצאתי לטייל.  בהתחילה הקופה פחדה אך עם הזמן התרגלה לאותם ליטופים ותנועות חיבה.

עם זאת קרה לי מספר פעמים עשתה את צרכיה על גבי אך לא התרגשתי במיוחד ניקיתי והמשכנו לטייל. כפי שכבר נאמר קופי הקפוצין חכמים מאוד ולפיכך אפשר היה לראות במעשיה דברים שנעשים בהיגיון רב לדוגמה כאשר הילדים היו מלטפים ומשחקים אתה היא הייתה נותנת מעצמה ומשתפת פעולה או באחד המקרר היה פתוח הקופה הוציאה ביצה, רצה איתה בכל הבית מבלי לשבור ולאחר מכן החזירה את הביצה למקומה.

במקרה אחר כאשר עמדנו יחד ליד הרכב הראתי לה צרור מפתחות כולל של הרכב נתתי לה את הצרור והיא הכניסה את המפתח המתאים למנעול תא המטען ברכב ולאחר מכן מפתח אחר הכניסה למנעול תליה שהיה על שער החצר. יש לציין שלא עלה בידה לפתוח את תא המטען והמנעול.

ניסיון לימוד אחר היה בעזרת צבעים ודפים אותם לקחה ובהם  קשקשה נתתי לה ספר עבה של דפי זהב ישן ועיפרון דמה ישבה ועלעלה בדפים עד סוף הספר ולאחר מכן חזרה לתחילתו קשקשה בכל דף ודף וכאשר סיימה תלשה כל דף בנפרד וזרקה ממרפסת קומה שישית לחצר הבית וכאשר הכל הסתיים ירדנו ביחד לחצר ואספנו את כל הדפים שהתפזרו לכל עבר.גם את נושא המשמעת היה עלינו ללמד להחדיר וזאת באמצעות פקודות שדמה קיבלה. היא למדה לבצע  פקודות כמו לבוא אלינו כאשר קראנו לה או להיכנס לכלוב כאשר פותחים את דלת הכלוב וכן לעשות את צרכיה על עיתונים שהיו פזורים בתחתית הכלוב והוחלפו מדי יום ויום.

במהלך תהליך הביות שבו שותפה כל המשפחה דמה השתלבה בחיי הבית התנהגה יפה ללא אלימות ולא גרמה לנזקים. במהלך מלחמת המפרץ שכידוע הייתה מלווה בצפירות אזעקה רבות עקב הטילים ששוגרו מעירק גם דמה שהתה בממ"ד עד צפירת ההרגעה. במהלך הביות והגידול היו מספר מקרים שהעלו חיוך אבל גם הצריכו טיפול כמו קריאה לכיבוי אש, כדי לעזור ולהוריד את הקופה מעץ גבוה היות וחבל הקשירה לופף סביב הענפים ולא ניתן היה להורידה.מקרה אחר הקופה השתחררה מהכלוב אולי עקב רשלנות בסגירה, יצאה דרך מרפסת הבית וטיפסה לדירה בקומה האחרונה. הדיירים שראו את הקופה נבהלו ברחו מהדירה וחיכו כשעה עד שחזרתי הביתה. כאשר עליתי לתפוס את דמה מצאתי אותה משחקת עם צעצועי הילדים וזאת לאחר שגם לגמה תרופה שמצאה באחד החדרים.

עברה שנה של עבודה שוטפת עם דמה, כתוצאה מכך חל תהליך התקרבות אובססיבית  אלי היות ואת עיקר הטיפול אני עשיתי ומשאר בני הבית החלה להתרחק אפילו מבתי ליאת שבאחד המקרים בזמן שרחצה אותה היא ניסתה לתקוף ונאלצתי לחזור ממקום עבודתי כדי לשחרר ולהחזיר את דמה לכלוב.

תופעה אחרת שהטרידה היתה  חוסר שביעות רצון מצד הקופה בכל פעם שראתה אחד מבני המשפחה מתקרב אליי ומחבק, באם זה היה באזור הכלוב, דמה רצה מיד והשתוללה כמו כן היא התנהגה באלימות במיוחד כלפי הבן הצעיר וגם באחרים לא בחלה. זה כלל נשיכות ובעיקר שריטות. נעשו ניסיונות במשך מספר חודשים להרגיע את הקופה, הועלו הצעות לשינוי הטיפול אך לא עזר כלום והקופה לא שינתה את דרכה האלימה. בסופו של יום דיווחתי, לצערי, לממונים על הפרויקט שאופייה של דמה הקופה אגרסיבי ותוקפני ולפיכך איננה מתאימה לתפקיד שנועדה. הצוות העלה הצעה לעקור את הניבים הקדמיים ובכך להוריד את מפלס התוקפנות אך לכך סירבתי בעיקר עקב הסבל והתוצאות המרחיקות לכת שעלולות היו לפגוע בנפש הקופה. הצוות החליט לנסות ולאלף את הקופה אבל כעבור חודש גם הוא הרים ידיים והבין שאין מנוס להחזירה ללהקה.

סוף דבר 

לאחר כשלושה חודשים מאז שהקופה הוחזרה ללהקה הוחלט על סגירת הפרויקט עקב בעיות תקציביות, חוסר נכונות מצד הנכים בארץ לגדל קופה בבית והם העדיפו כלבים. כמו כן, אירע מקרה מצער בו קופה לאחר שהטיפול והאילוף בה הושלם והגיעה לביתו של נכה, כעבור חודשיים נפטר הנכה וכדי להכשיר את הקופה עבור אדם אחר היה צורך לחזור מחדש על חלק לא מבוטל מה תהליך הארוך שעברה

לפני מספר שנים כל להקת קופי הקפוצין הוצעו מקיבוץ מעברות והועברו אחר כבוד לספארי בתל אביב. משפחתי ואני עברנו חוויה נהדרת, מרגשת, תקופה יפה ומעניינת עם כל הקושי שהיה כרוך בכך. כמו כן, כל נושא הטיפול בנכים נשאר קרוב לליבי ואני עוסק בו עד היום.

 מצגת סיפורה של הקופה דמה

הזוית האישית

אריק אורן: משפחתי ואני עברנו חוויה נהדרת, מרגשת, תקופה יפה ומעניינת עם כל הקושי שהיה כרוך בכך.