מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי הוא רבקה נטוביץ' ואני סבתא של יונתן. נולדתי בכפר קטן ששמו בלפוריה שנמצא בעמק יזרעאל הוריי היו ישראל ושושנה בן אריה שעלו לארץ בשנות ה30.

אבי היה איש חינוך, מורה, מנהל ומפקח במשרד החינוך.

החיים בכפר היו לא קלים: בחורף חדרו מים לבתים הקטנים והקור הקשה מאוד על התושבים. עם זאת, הייתה אחווה בין השכנים והם עזרו זה לזה בשעות מצוקה.

בשנת 1948 עברנו לגור בעפולה, ובשנת 1950 עברנו לגור בחיפה וכאן אנו גרים עד היום.

בשנת 1963 נישאתי לבעלי האהוב אהרון נטוביץ' ז"ל. יש לנו 3 ילדים, ומהם יש לי 8 נכדים.

בשנת 1960 התגייסתי לצבא, ובצבא שירתתי כשלמת, בערבים למדתי בסמינר הצבאי.

עם סיום הצבא התחלתי לעבוד כמורה ובמקביל למדתי ספרנות, מקרא וספרות באוניברסיטה. עם סיום הלימודים המשכתי בעבודתי כמורה הפעם למבוגרים ולימדתי מקרא ומחשבת ישראל.

בשנים האחרונות אני מרצה בנושאי מקרא וספרות והנהנת מאוד ממשפחתי ומנכדי. תחביבי הם מקרא, תרבות, ספרות, לקרוא, לשמוע קונצרטים, ולרקוד ריקודי עם.

אנחנו חושבים כי הפרויקט הזה מעניין ומעמיק את הקשר הבין דורי וגם גילה לי פרטים מרתקים מחייה של סבתי.

חפץ מיוחד במשפחה:

בתוך קופסא לבנה וקטנה מצאנו סיכה קטנה ומשולשת נראה לי העשויה זהב במרכז הסיכה מצויר סמל של בית הספר הריאלי ועליה כתוב "והצנע הלכת". שמחתי כי הסיכה הזו מספרת לי הרבה.

לפני כ30 שנה אימי החלה ללמוד בריאלי ולאחר שסיימה את לימודיה זכתה בסיכה זו וכך גם אבי שלומי.

לימים נישאה אימי שירה לאבי שלומי ונולדו להם אחי הבכור איתמר שגם זכה לסיכה זו.

ולאחר מכן גם אחותי הגדולה טליה מסיימת עתה את לימודיה בבית ספר "ריאלי" ואני מקווה שגם היא תזכה בסיכה.

אני מסתכל על הסיכה הזו ורואה וחושב כמה השקיעו אמי אבי אחי ואחותי בשנות לימודיהם בבית ספר ה"ריאלי" כמה זיכרונות יש בה שמחות, חגיגות, נעורים וגם לפעמים צער על ציון לא טוב שקיבלו במבחן.

ככה עוברת הסיכה מדור לדור, ומסמלת מסורת של לימודים וערכים. חיי בית ספר של הורי ואחי ואחותי מסמלת נעורים עבודה קשה וכיף גדול.

קישור לאתר ולתמונות ממפגשי קשר רב דורי בבית הספר "הבונים" – תשע"ד