מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הצמידים של אימא

במפגש.
יהודית מספרת על הצמידים של אמא שלה
חיייה של יהודית לאחר העליה לארץ

יהודית  פרטוק נולדה בטוניס שבטוניסיה ב1941, אחת מתוך 16 אחים לאם סייגרה – גילה, ואבא חווטי – חיים.

יהודית עצמה, עלתה לארץ ישראל עם משפחתה כשהיתה בת 9, בשנת 1950.

עם עלייתם ארצה שוכנו במעברה בעיר צפת. יהודית נזכרת שכאשר הם גרו במעברה הם חשבו שזו העיר צפת, ולימים כאשר החלה לשוטט ברחובות העיר עם אחיה וחבריה גילו לפתע שקיימים חיים אחרים מחוץ למעברה. אמה הופתעה לגלות ולא האמינה, עד שיצאה מחוץ לגבולות המעברה.

יהודית נזכרת שהיא ואחיה הלכו לבית הספר, והמרחק מהמעברה לבית הספר היה רחוק מאוד, ומכיוון שהיא ואחיה לא כל כך אהבו ללמוד ולהתפלל, הם היו מתמהמהים בדרכם לבית הספר.

בגיל 11 החלה יהודית גם לעבוד בעבודות משק בית בשעות אחר הצהריים, בסיום יום הלימודים. היא נהגה לנקות את בתיהם של אמנים שגרו ברחוב האומנים בצפת.

יהודית נישאה לאובר (ניסים) בשנת 1962, וילדה 5 ילדים. יהודית עסקה בגידול הילדים. בעלה סרב שתצא לעבוד, מכיוון שהיה חשוב לו שתטפל בילדים.

יהודית מספרת שכאשר התחתנה הביאו האמנים, שבבתיהם נהגה לעבוד במשק בית, ציורים כמתנת החתונה, דבר שלכאורה נראה היה לה קצת מוזר ולא הבינה את הערך והמשמעות שלהם, והשליכה אותם לפח. היום בדיעבד היא מבינה שציוריהם של האמנים "אן מדלי" ו"קסטל" שווי ערך מאוד.

באחד המפגשים בבית האבות, התבקשו דיירי הבית להציג חפץ. יהודית בחרה להציג זוג צמידים הנקראים בטוניסאית "חלחל" צמידים אלה, מספרת יהודית, שימשו בטוניס את אשת הבית, כאשר הייתה אסורה לבעלה.  בזמן הנידה הייתה אשת הבית מניחה את הצמיד על כף רגלה, וכך ידע הבעל כי היא אינה מותרת לו.

הזוית האישית

אדל ואלינור: יהודית אישה לבבית שהשרתה אוירה של שמחה בקבוצה ונהנינו מאוד מסיפוריה.

מילון

חלחל
צמיד שענדה האישה כאשר היתה אסורה לבעלה בעת הנידה

ציטוטים

”"שלא תשרור שינאה בינינו לבין הערבים, כשם שלא היתה קיימת שינאה בטוניסיה"“

הקשר הרב דורי