מאגר סיפורי מורשת

שמי סוזי קליין, נולדתי בשנת 1951 בבית החולים ד'גאני ביפו ואני דור שני ליהדות בולגריה. אבי, יהודה לאון סורוז'ון ז"ל, נולד בעיר רוסה שבבולגריה בשנת 1920. אמי, אידה סורוז'ון לבית שם טוב ז"ל, נולדה בעיר סמוקוב שבבולגריה בשנת 1927.

הוריה של אמי, סבי אברהם וסבתי בוקה שם טוב מהעיר סמוקוב, הכירו בבולגריה. הם נישאו ונולדו להם שתי בנות: אמי אידה ואחותה פאני. הם היו סוחרים מהמעמד הבינוני, הייתה להם חנות לממכר גלנטריה ומיני זכוכית והם היו מעורבים בקהילה היהודית בבולגריה, בכל שנה היו נוסעים לחופשת ורנה עם העוזרת והמטפלת. סבי היה אחד המובילים בבית הכנסת של הקהילה: היה לו מושב קבוע והם שמרו על המסורת היהודית.

סבי וסבתי עם אידה ופאני בבולגריה

אמי עלתה בגיל 18 עם אחותה, פאני פניג'ל לבית שם טוב, דרך יגוסלביה מנמל פלומן עם האונייה "פן קרסנט" לנמל חיפה.

מימין לשמאל: סבי וסבתי אמי אידה ואחותה פאני, אמי אידה ואחותה פאני, אמי אידה בצעירותה

אבי הגיע בגיל 25 לארץ דרך תורכיה. עם הגעתו לארץ, התגייס לצבא הגנה לישראל. באותם ימים, ועד עולי בולגריה יזם את הקמת שכונת "תל ברוך", והצעירים עולי בולגריה עבדו בהקמת השכונה ומאוחר יותר קיבלו זכות לרכישת דירה. אבי ודודי סמי פניג'ל עבדו בבנייה והם קיבלו שם זכות, וכך גם הוריה של אמי. הוריי הכירו בארץ בשכונה, הם נישאו וחיו בשכונת תל ברוך שבה גם נולדתי וחייתי את רוב שנות בגרותי.

אמי ואבי ביום נישואיהם בתל אביב

שכונה זו הייתה בעלת אופי ייחודי. היא נוסדה על ידי ועד עולי בולגריה ונקראה גם "בולגריה הקטנה", כי כל תושביה היו בולגרים והשפה הרשמית הייתה בולגרית. היו בה מכולת, סנדלר, קצב, גן ילדים. אני למדתי בבית הספר היסודי "אלחריזי", גם בנותיי למדו שם. בשכונה עבר אוטובוס אחד: אוטובוס מספר 22, שאתו נסעו גם ההורים לעבודה, לעיר הגדולה תל אביב. אבי ניהל חנות ואמי עסקה בתפירה. השכונה הייתה שלווה ושקטה ובה חוויתי ילדות נפלאות. היום חברי הקהילה, הדור השני והשלישי, נמצאים בקשר בקבוצת פייסבוק של עולי בולגריה: כולנו משתפים בחוויות, תפריטים ומאכלים בולגריים ואמרות כנף והומור שמשלבים מילים ששמענו בבית ההורים. ביטויים כמו: "כסף לבן ליום שחור", דריש מי תוקה" שפירושו :תחזיקי אותי אצלך, זה נאמר בהומור כאשר שלחו ההורים את הילד לשכנה ואמרו לו לומר זאת מבלי שיבין מה המשמעות, כדי שהשכנה תשמור עליו כדי שיירגע קצת….

שני נכדתי ואני עם מתכון בולגרי שהכנו בשיעור בנושא מתכונים מדור לדור

סיפור הצלתם המופלא של חברי הקהילה בבולגריה הוא סיפור מיוחד המבטא אנושיות ואהבת אדם. בזמן מלחמת העולם השנייה, הקהילה מנתה כ 50,000 יהודים. כל חברי הקהילה ניצלו מהשמדה בידי הנאצים והם חבים את חייהם למלך בולגריה בוריס, לחברי הפרלמנט ולשני הארכיבישופים שבגופם הגנו על היהודים. הודות להם, הרכבות שנשלחו לאסוף יהודים למחנות הריכוז יצאו מבולגריה ריקות, בני העם הבולגרי תמכו ביהודים ולא שיתפו פעולה. כל עמי אירופה שיתפו פעולה במידה זו או אחרת עם מסע ההשמדה של היהודים של הצורר הנאצי – למעט העם הבולגרי. מלך בולגריה בוריס שילם על זה בחייו, הגרמנים הרעילו אותו והוא מת עם הגיעו לבולגריה לאחר שחזר מפגישה עם אדולף היטלר.

אמי ז"ל סיפרה שעם תום המלחמה, הגיע ראש ממשלה דוד בן גוריון לקהילה היהודית בבולגריה וביקש שישלחו את הצעירים לארץ ישראל בהנחה שאחריהם יעלו גם ההורים. וכך אכן היה. קהילת יהודי בולגריה שמנתה בעת המלחמה כ-50,000 נפש, נותרה כולה בחיים ומרביתה עלתה לארץ ישראל עם הקמת המדינה. זו הקהילה היחידה באירופה שגדלה לאחר מלחמת העולם השנייה.

המנהיגות בבולגריה במלחמת העולם השנייה הפגינה אומץ ותעוזה, זהו מסר חשוב לדורות הבאים: להיות אנשים טובים, ערכיים ומוסריים, ביכולת ובהבנה שחובה להתנגד לאכזריות ולרוע.

היום אני סבתא במשרה מלאה. אני מלמדת את ילדיי ונכדיי ערכים, אנושיות וחינוך לאהבת האדם באשר הוא אדם. ערך אהבת הארץ חשוב למשפחה ואנחנו אוהבים לטייל בארץ ישראל היפה.

בני המשפחה שלי בטיול לאילת

הזוית האישית

סוזי: תכנית הקשר הרב דורי העניקה לי ולנכדתי שני חוויה נפלאה, מרגשת, כואבת ובלתי נשכחת. יצא לי להכיר צדדים חדשים בנכדתי שאותם לא הכרתי: מנהיגות, נחישות, מקצועיות ונתינה לחברה, ואני העברתי לה מסורת והיסטוריה משפחתית שהיא לא הכירה ואני כמעט שכחתי. לי באופן אישי זו גם חוויה כואבת כי לא שאלתי שאלות כשאפשר היה, והיום אין את מי לשאול. בפעילות הקבוצתית למדנו להכיר אחד את השני, נחשפנו לסיפורים האישיים של המשתתפים, שמענו סיפורים על קהילות יהודיות ברחבי העולם – זיכרונות שואה וגבורה. לי היה הכבוד לספר על הצלת יהדות בולגריה על ידי העם, הממסד הדתי והמלך. אני מקווה שהנחלנו לנכדינו זיכרונות מבית סבא שאותם יעבירו הלאה לילדיהם, כדי שלא נשכח את עברנו ונוכל לבנות את עתידנו ולמרות השוני בינינו – אנחנו עם אחד עם גורל משותף. לסיום, אני רוצה להודות למורה גילה שהשכילה להעביר חוויה זו ברגישות רבה במקצועיות ובמסירות אין קץ. ישר כח!

שני: נהניתי לתעד באמצעות המחשב יחד עם סבתא סיפורי ילדות ומשפחה, למדתי ממנה דברים חדשים על המשפחה ועל יהדות בולגריה וסיפור הצלתם במלחמת העולם השנייה. אני שמחה שהייתה לנו חוויה משותפת משמעותית.