מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הצלף שהחטיא

סבתא רוחל'ה והנכדה שיר
תמונת ילדות האהובה מאד על שתינו
התקפות ירי של הערבים על השכונה

סבא יעקב גולדברוך וסבתא רבקה (רגינה) לבית שקולניק

נפגשו ברוסיה הלבנה. סבא היה חייל בצבא הפולני והגיע לחנות בה סבתא עבדה, הם התאהבו והחליטו לעזוב את אירופה סבא נסע לארגנטינה וסבתא נסעה לפלשתינה וגרמה לסבא להגיע מארגנטינה לארץ ישראל שהייתה אז פלשתינה. בהגיעו לארץ ולאחר שנפגשו התיישבו באזור נווה צדק. נולדו להם שם שני ילדים דודי מנחם ב- 1926 ואמי שרה נולדה בשנת 1927, אחותה הניה נולדה בשנת 1931. סבא עבד כנגר בנגריית קרניצי וסבתא הייתה עקרת בית.

פורסמה מודעה על מכירת מגרשים בשכונה שאדמותיה נקנו על ידי שפירא מאחר והמחירים היו נוחים וסבא וסבתא קנו מגרש באזור. הקימו בו בית ומאוחר יותר בנו בניין בין שלוש קומות כשהקומה הראשונה הייתה מסחרית, ולהם הייתה חנות של חומרי בית ובניין.

תמונה 1
תמונה 2

אמא שרה ואבא ישראל

גדלה בשכונה, למדה בבית הספר ביאליק והתנדבה לארגון ה"הגנה" והעבירה הודעות. היא הכירה את אבי ישראל פוטשניה שהיה יליד לטביה מעיירה שנקראית "רזניצ'ה". הוא עבד יחד עם אביו בחנות. הם נישאו בשנת 1947 ולאחר שנה נולדתי, אבא שלי שירת בצבא שהוקם לאחר הכרזת המדינה, במשטרה צבאית.

תמונה 3

ילדותי

נולדתי בשנת 1948, בחודש פברואר, שלושה חודשים לפני הקמת המדינה. שכונת שפירא הייתה שייכת בתחילה ליפו ולא הוכרה כחלק מתל אביב. קרבתה של השכונה לשכונת אבו כביר הערבית גרמה להתנכלויות רבות. ערבים נהגו לצלוף על בתי השכונה, צלף אחד ירה וכדור הרובה פגע בחלון שהתנפץ ושבריו התפזרו על מיטתי, הכדור נתקע בארון הבגדים. שנים רבות נשאר חור הכדור והזכיר את האירוע.

תמונה 4

ההורים גרו בבניין שסבא וסבתא שלי בנו. בבניין גרו עולים מארצות שונות. אמא ואבא שלי גרו בדירת חדר אחד כשהמקלחת היא מעל האסלה. לדיירים אחרים השירותים היו מחוץ לחדר.

אבא שלי נפטר מדום לב באופן פתאומי כשהייתי בת שלוש.

בשנות החמישים הראשונות הונהג צנע בחלוקת מזון, אפשר היה לקנות מזון רק לפי תלושים. אכלו בשר פעם בשבוע ולפעמים גם לא. לאמא שלי הייתה סבתא שגרה בעקרון ולה היה משק, אמא שלי לקחה אותי ונסענו להביא עוף. בדרך חזרה עלו פקחים לאוטובוס וחיפשו מזון שלא נקנה דרך תלושים. אמי חששה מאוד שיתפסו אותנו עם העוף. למזלה נרדמתי והפקח ריחם עלי ולא ביקש מאמי לקום. כך ניצל העוף.

במלחמת סיני בנו קירות מגן בכניסה לחדרי מדרגות ובעת אזעקה ירדנו למדרגות לחסות ליד הקירות. כלי הרכב נתבקשו להיצבע בכחול ולהאפיל את החלונות: הדביקו נייר דבק על החלונות כדי שאם יתפוצצו לא כל החלון ישבר, על החלון הודבק בריסטול שחור כדי שמטוסי האויב לא יגלו מקומות ישוב.

אמא שלי ואני, עד גיל 9, גרנו עם סבא וסבתא. למדתי בבית הספר ביאליק שבו גם אמא שלי למדה. , סבי העסיק אותי בחנותו כמוכרת כלי בית ומטבח ועזרתי לו לתקן פרימוסים ופתיליות.

בגיל 10 נסעתי עם אמי לבקר את דודתי בהולנד, זה היה מאוד חריג, הטיסה ערכה למעלה מ-10 שעות והיינו שם כמעט חודשיים. חזרנו וכדי לגוון נסענו מאמסטרדם למרסיי ברכבת וממרסיי לחיפה באוניה ששמה אז היה ירושלים.

בשנת העשור למדינת ישראל השתתפתי בתהלוכה כשכל ילדי שנת קום המדינה הוכנסו למשאית לבשו תלבושת וכובעים מיוחדים.

עברנו לגור ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב. עד תחילת כיתה ד' נסעתי לבד באוטובוס מצפון תל אביב לדרומה. בכיתה ד' עברתי לבית ספר הר נבו, השתתפתי בחוגים והייתי בתנועת הנוער העובד והלומד בקן צפון.

אמא שלי עבדה מאוד קשה כדי לפרנס את שתינו והתנדבה גם במגן דוד אדום ובזכות זה הייתי מתלווה אליה להרבה מופעים. אמא עבדה בקופת חולים עממית שהפכה להיות היום קופת חולים "מאוחדת", היא הייתה מזכירה כללית.

כשהייתי בת 12 אמי נישאה שוב והצטרף למשפחה אח חורג בשם "מוני".

בחגיגת בת המצווה שלי שהתקיימה בבית עולות חדשות, ברחוב באזל היכן שהיום נמצאת שגרירות מצריים בישראל, השתתפו חברי לכיתה ובני משפחתי. התבקשתי מסבי וסבתי לאחוז בקצה חוט וכשהלכתי לפיו שמחתי לראות אקורדיון חדש. מספר שנים למדתי לנגן אך לא התמדתי.

בשנת 1981 נולד אחי, גיורא.

למדתי בתיכון "אליאנס" ונסעתי מידי יום לבית הספר באוטובוס ולפעמים גם באופניים, התגייסתי לצבא ושרתתי באזור תל אביב. באחד מימי חנוכה בשנת 1966 הגיע אליי חזי, היום בן זוגי, עם חברה לאכול סופגניות.

לפני מלחמת ששת הימים הייתה כוננות בצבא , היו כנסים להכנה לקראת האירוע המלחמתי.

חפרנו שוחות ותעלות כי לא היו מקלטים ולכן בעת המלחמה ובעת אזעקה נכנסנו לשוחות ופגז עבר מעל ראשנו ופגע בבית כיכר מסריק.

במסגרת הצבא, בשנת השירות האחרונה למדתי בערב בסמינר צה"ל. השלמתי את תעודת ההוראה בשעות הבוקר לאחר שירותי הצבאי בסמינר לוינסקי. קשה היה להתקבל לעבודה כמורה ולאחר סיום לימודי עבדתי במחלקת המדידות ולאחר מכן במשרד האוצר האגף לשיקום נכים.

התקבלתי לעבודה כמורה בבית הספר "דגניה" ביפו ולאחר שנתיים עברתי ללמד בבית הספר "מגן" במעוז אביב.

לאחר 11 שנות הוראה פרשתי לעבודה כחשבת במשרד.

יש לי 2 בנות ובן והיום יש לנו 8 נכדים. כן ירבו!

הזוית האישית

שיר הנכדה: היה לי מאוד כייף לשמוע סיפורים מילדותה המעניינת של סבתא, נהניתי לפגוש את סבתא כל שבוע ולדבר איתה ולהקשיב לה ולסיפוריה ועכשיו אני יודעת על סבתא המון. סבתא רוחלה: כותרת התכנית כוללת את האמרה מהתנ"ך "מזקנים אתבונן". חוויתי מפגש מעניין ולמדתי הרבה דווקא מנכדתי האהובה. היה לי מעניין ומהנה. ספרתי את ספור חיי והרגשתי כי הוא נפל על אוזניים קשובות. הייתי לתקופה תלמידה וצעירה…

מילון

סמינר
לימוד אקדמי בנושא מסוים, כיום משתמשים יותר במילה מכללה.

ציטוטים

”"קנו מגרשים ובנו את הארץ". (ציטוט ממודעה לקניית מגרשים ב"שכונת שפירא".)“

הקשר הרב דורי