מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1949 במרוקו בעיר port-lyautey שהיום קוראים לה Kenitra. אחרי שהערבים קיבלו עצמאות הם שינו את השם לשם ערבי. מרוקו הייתה עד 1977 תחת חסות צרפת ומאוד הושפענו מהתרבות הצרפתית: בבית דיברנו רק צרפתית וקיבלנו חינוך צרפתי ובבית ספר השפה הייתה צרפתית.

בשנת 1955 שלושה אחים שלי עלו לארץ ובבית היה עצוב בלעדיהם. שני אחים נשארו בארץ ואחותי עברה לפריז.

בדרך כלל היה לנו טוב במרוקו. היו פה ושם אירועים ביטחוניים נגד היהודים. נשארנו שלושה אחים בבית במרוקו, אני, אחותי שגדולה ממני בארבע שנים ואחי שגדול ממני בשנתיים. אחותי הייתה שייכת לארגון ציוני והם היו מדברים על עלייה לארץ. היו להם מפות וכל מיני סמלים או סימנים על ארץ ישראל (זה היה לא חוקי). המשטרה פשטה למקום איפה שהיו מפגשים ואבא שלי שילם שוחד כדי להשתיק את האירוע. הרבה מהחברים שלה עזבו את מרוקו באותו לילה ואז התחילה מחשבה אצל הורי לעזוב את מרוקו, אבא רצה לעבור לצרפת איפה שאחותי הגדולה. ואילו אמא שלי רצתה לעלות לישראל איפה ששני האחים שלי גרו. אז הם החליטו לנסוע לישראל לבדוק את השטח כתיירים, נסעו לחודש ואני נשארתי אצל אחותי בפריז. הם חזרו מישראל מרוצים והתחלנו לדבר בבית על עלייה לארץ. היה אסור לספר שעוזבים לישראל. יום העזיבה היה קשה מאוד, הפרידות מהמשפחה ומהחברים והיה עצוב מאוד עם הרבה בכי. הייתי בת 15, האוטובוס לקח אותנו עם עוד הרבה משפחות ל- Tanger.

הפלגנו ל-Marseille שהיה מחנה עולים (Camp-d'arenas) ונשארנו שם קרוב לחודש. מ-Marseille טסנו לתל אביב. האחים שלי חיכו לנו בשדה התעופה (אחים שלי היו בארץ 10 שנים). קיבלנו מעברה בעכו אך אני לא גרתי שם כי נסעתי לאח שלי שגר באיילת השחר, נסעתי לביקור קצר ונשארתי עד היום לגור באיילת השחר. ההורים שלי והספיקו להיות יום אחד במעברה ועברו לגור אצל אחי השני אלי בחיפה ולאחר קצת זמן הם קנו שם בית.

הזוית האישית

עומר: היה לי מעניין ללמוד על העבר של סבתא ולא ידעתי בכלל על כל האחים שלה אז למדתי הרבה.

סבתא איבט: אני חושבת שתכנית "הקשר הרב דורי" מאוד חשובה. זה נתן לי את האפשרות לספר לנכדה שלי, עומר על ההיסטוריה שלי מקווה שזה נתן לה רצון לחקור ולדעת יותר על סבתא שלה.