מאגר סיפורי מורשת

שמי משה בן-דוד, נולדתי בשנת 1948 בקזבלנקבה שבמרוקו. בשנת 1959, כשהייתי בן 11, עליתי לארץ עם משפחתי.

כשבגרתי, התגייסתי לצה"ל, ושרותי הצבאי היה בחטיבה 300, השייכת לאוגדת 91, תוך כדי השרות נכנסתי ללבנון עם חטיבה 300 והייתי כשנתיים בלבנון. במהלך השרות קיבלנו הוראה להתפנות. בעת הפינוי, כשנסענו לכיוון שומרה היה לי נהג וג'יפ. תוך כדי הנסיעה שנסענו, באחד הסיבובים, בדרך מכיוון לבנון לשומרה, עפתי מהג'יפ ונפגעתי בראשי.

פינו אותי לבית החולים מלבן בנהריה, ניקו את אזור הפציעה בראש ותפרו את המקום. למחרת הרגשתי רע מאוד וחשתי שקשה לי להזיז את רגל ימין והיא לא מתפקדת. פינו אותי מיד לבית החולים רמב"ם בחיפה ושם הכניסו אותי דחוף לצילום סיטי. בסיטי  החליטו מיד לנתח את הראש שלי מפני שהסתבר שיש לי זיהום. כשפתחו את הראש שלי מצאו אבן שחדרה וגילו שבר בגולגולת. תפרו לי את המקום והכניסו אותי לטיפול נמרץ כ-4 ימים. מי שראה אותי ראה את ראשי בגובה הכתפיים. הייתה סכנה לחיי וכעבור שבועיים פינו אותי לבית לווינשטיין ברעננה לשיקום.

היות והייתי משותק בחצי הגוף הימני [השיתוק היה ביד ורגל ימין] הייתי במשך חצי שנה על גלגלים ולאחר חצי שנה התחלתי להזיז את היד ואת הרגל. נשארתי כשנה בבית לווינשטיין להמשך הטיפול, ועד היום אני גורר את רגל ימין. זהו הסיפור שלי.

סבא היום הוא אבא ל-5 ילדים ו-11 נכדים.

הזוית האישית

שוהם:: מאוד התרגשתי לשמוע את הסיפור הזה ואני שמח מאוד שספיר המורה נתנה לנו משימה כזאת כי כנראה שאם לא המשימה לא הייתי שומע את הסיפור הזה. תודה גם לסבא משה שסיפר לי את הסיפור שלו, ואת סיפור התקופה הלא קלה שהוא עבר.