מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1968 התחלתי את עבודתי ברפא"ל רשות פיתוח אמצעי לחימה. עבודה מאד מאתגרת ומעניינת. קשרים עם גורמים שונים. סיימתי את תפקידי ברפא"ל לאחר 21 שנה כראש לשכת סמנכ"ל רפא"ל למחקר ופיתוח. ברפא"ל, הנושאים היו מגוונים והרעיונות היו רבים. בין היתר עלה הרעיון של פיתוח כיפת ברזל ולאחר מכן הפרויקט יצא לפועל. 

 

גדלתי בקרית מוצקין במשפחה בת 5 נפשות. למדתי בביה"ס אחדות. בגיל צעיר הורי רכשו פסנתר. אמי החליטה שאני אהיה מורה לפסנתר. בהתחלה התלהבתי מהרעיון אבל לאחר שהבנתי שהאימונים גוזלים ממני זמן רב ומונעים ממני השתתפות בפעילויות חברתיות שבהן רציתי לקחת חלק , אז המשכתי לנגן מכורח הנסיבות, לא  רציתי לאכזב את אימי שכל כך קיוותה שעתידי המקצועי יהיה בתחום זה. התחלתי ללמוד לנגן בפסנתר החל מכיתה ד'. השתתפתי בקונצרטים רבים, במקביל למדתי לימודי תיאוריה של המוסיקה. סיימתי את הקונסרבטוריון בקריית מוצקין בשנת 1966. הלימודים בבי"ס השתלבו עם הנגינה. הנגינה דרשה הרבה אימונים שעות רבות.

 

בנוסף לנגינה בפסנתר, השתתפתי בפעילויות רבות כגון: חברות בתנועות נוער, משחקים עם חברים, יציאה לטיולים ועוד פעילויות שהיו רק נחלת הדמיון. כל יום לאחר הלימודים התאמנתי במשך כשלוש שעות בנגינה על הפסנתר, ורק אז התפניתי להכנת שיעורי בית ,למידה למבחנים ועוד. אז היה מגיע הערב והלכתי לישון.

 

 

 

 

לא יכולתי לפתח קשרי חברות הדוקים עם חברות, כי היום שלי היה עמוס. השתתפתי בהרבה קונצרטים. ליוויתי כלים שונים ובסוף סיימתי קונסרבטוריון בכיתה י"ב. התקבלתי ללימודי אקדמיה למוסיקה בת"א. אמי נפטרה שבועיים לפני תחילת הלימודים. כעבור חודש הגיע אליי המורה שלי לפסנתר וביקש שאמשיך כרגיל באימונים. רק אז היה לי את האומץ להגיד שאני לא רוצה להמשיך לנגן.

זאת הסיבה שהפסקתי לנגן במסגרת אקדמיה. בתום התקופה ,מצאתי עבודה במשרד של רואה חשבון ואחרי שנה וחצי עברתי לעבוד ברפא"ל עד שפרשתי לגמלאות. אז עבדתי במכללה האקדמית בעכו עד לפני שנתיים.

 

בגיל 20 התחתנתי עם צבי ונולדו לנו שלוש בנות. הבנות סיימו ללמוד באולפנת סגולה, שרתו בצה"ל כמורות חיילות בקריית שמונה. השירות היה בתקופה קשה, בתקופת של ירי הקטיושות. לימים הבנות התחתנו בנו משפחות ונולדו לנו 14 נכדים.

היום אני מנגנת להנאתי וגם לנכדים שלי !