מאגר סיפורי מורשת

שמי עוזי ענתבי אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי בר. במפגשים ספרתי לבר סיפורים על המשפחה והמורשת. בר בחרה להעלות את סיפור הפמוטים שלי בני 100 השנים:

סבא מספר: "קיבלתי את הפמוטים מבית הורי סבא שלי אחרי לכתם. פמוטים אלה נתנו במתנה לסבתא של סבא שלי לפני כמאה שנה. הם נקנו על ידי האבא של הסבא  שלי, ממשכורתו הראשונה". 

 

בר מספר: "פמוטים אלה שמשו את הסבתא של הסבא שלי שהתגוררה בצפת. היא הדליקה נרות  בערבי השבת אחרי שברכה את קבלת השבת בערבי חגים ובמועדים. היא שמרה עליהם מאוד כי היו יקרים לליבה הם עברו את המאורעות של שנת 1936 בצפת הם נדדו איתה לעיר טבריה שם התגוררה עם סבא של סבא בשנות הארבעים של המאה ה- 20 ומשם לתל אביב שם היא נפטרה.

 

האבא של הסבא קיבל אותם בהיותו הבן הגדול במשפחה ובהיותו שומר מצוות הוא והאמא של סבא הקפידו להמשיך במסורת, להדליק נרות השבת ולברך עליהם לאחר שהם הלכו לעולמם הם עברו לרשותו של סבא שלי (עוזי) וסבתא (נגה) שהקפידו לשמור עליהם,וובכונתם לשמור על המסורת שהחפץ יעבור מדור לדור. 

 

פמוטים אלה בנויים בצורתם של פמוטי המאה ה – 19 והם אפינו את המסורת היהודית ליצרית פמוטים להדלקה בערב שבת ובחגים הם עשויים מנחושת המצופה בכסף ומעוטרים בקישוטים שונים. אומנם קיימים פמוטים כאלה העשויים רק מכסף אך הישוב הישן בארץ ישראל באותם הימים היה דל אמצעים ולכן הסתפקו בפמוטים המצופים בכסף, חשוב להקפיד למרקם כדי לשמור על  הברק של הפמוט לדורות.

 

מורה מובילת תכנית, עינת רויטור

תשע"ו