מאגר סיפורי מורשת

סבי וסבתי מרדכי אסולין ז"ל ועליזה אסולין שתיבדל לחיים ארוכים, עלו לארץ ישראל בשנת 1963, ביחד עם הוריו של סבי. הוריה של סבתי עלו ארצה עשר שנים קודם.

סבי וסבתי ברחו ממרוקו בסתר, בשעות הלילה, באוניה קטנה שסבתי אינה זוכרת את שמה. ההפלגה הייתה ליעד בצרפת , מקום קליטה לעולים שנקרא "קנדירס". את כל הריהוט, הביגוד והציוד הרב שהיה ברשותם, הם שלחו באנייה אחרת שמיועדת לכך, לארץ ישראל. הכמות היתה של "12 קדר" שאלה מכולות מעץ עם ציוד רב כמו: חדר שינה, מקררים, פינת אוכל, בגדים, זהב, ועוד חפצים רבים.

סבתי הייתה בחודש השישי להריונה, עם ילד חמישי, כשאתה ארבעה ילדים שנולדו במרוקו. ההפלגה הייתה מאוד לא נוחה, האוניה היתה צפופה מאוד, ומלאה בתאים. זו היתה אוניה שבדרך כלל היו משכנים בה בהמות. באוניה זאת הפליגו העולים שנמלטו ממרוקו. היו משפחות שילדיהם הופרדו מההורים. אנשים בכו בכל זמן ההפלגה, היו רעבים, ישנו  על מזרונים על הרצפה, היה להם מאוד לא נוח.

אחרי מספר ימים של הפלגה, האוניה עגנה במלון הקליטה "קנדירס" ושם קיבלו אותם, בתאום עם הרשויות והסוכנות. למקום זה הגיעו מכל אירופה, אנשים שרצו לעלות לארץ ישראל. בצרפת היה מאוד קר, היו המון קשיים בקבלת מזון.  נדרש לקחת תור כדי לקבל אוכל ושתייה. במהלך השבועיים שסבי וסבתי שהו במקום, סבתי חשה ברע, עם כאבי בטן. ופינו אותה לבית החולים בצרפת. היא קיבלה טיפול נגד כאבים, והרופאים המליצו לה, להמשיך לישראל בטיסה. סבתא כמובן שמחה, וביקשה אישור גם עבור סבי וילדיה, ועבור הוריו של סבי. היא נענתה בחיוב, והזמינו להם טיסה במטוס אל על לארץ. האווירה במטוס הייתה שמחה, ומרגשת, והם חיכו וציפו לרגע בו רגלם תדרך על אדמת הקודש, ארץ ישראל. כשנחתו בארץ ישראל , הם לנו לילה אחד בלוד, בבית מלון, וביקשו להיקלט ולהתיישב בעיר נהרייה. הוסבר להם שנהריה עיר של יקים בעיקר( ייתכן כדי לא ליצור ערבוב של מזרחיים, ואשכנזים)  אך הם התעקשו על העיר נהרייה, למרות הכל. מהסוכנות שלחו אותם לנהרייה, לשכונת טרומפלדור, וסבתי מספרת שבשכונה החדשה, קיבלו אותם מאוד יפה, התושבים במקום עזרו להם והסוכנות הקצתה להם שני בתים.

בשבוע הראשון הם נסעו לבקר את הוריה של אמי בעפולה, אחרי עשר שנים שלא נפגשו איתם, והתארחו אצלם למשך שבוע. כמה ימי הסתגלות ומנוחה ולאחר מכן שבו לנהריה, והתחילו לחיות את החיים החדשים. היו הרבה מאוד קשיים למצוא עבודה. סבי עבד בקק"ל, אך התקשה מאוד עם השפה. סבתי שהייתה במקצועה מורה במרוקו , לא הסתדרה עם ההוראה כאן בארץ, גם בגלל קשיי שפה. לכן היא עבדה כפועלת ניקיון בבית ספר, ועם השנים סבי עבר לעבוד במפעל "מולר" , מפעל ששימש לייצור חוטים.

סיפור עלייתם של סבי וסבתי האהובים, היה רצוף בקשיים ולא פשוט, אך הם ידעו לשמוח בחלקם ולהסתפק במה שיש.

הזווית האישית

טליה – סיפור עלייתם של סבי וסבתי האהובים, היה רצוף בקשיים ולא פשוט, אך הם ידעו לשמוח בחלקם, ולהסתפק במה שיש. מהנקודה הזאת אני לומדת לחשוב, ומקווה להתמיד בגישה הזאת של להסתפק בצנעה, ובמה שיש.