מאגר סיפורי מורשת

כשהגיע אחי לגיל הבר-מצווה, לקחו אותנו הורי לירושלים על מנת להראות לנו ולהסביר לנו במקום עצמו את שחוו בצעירותם. לימים, כשמלאו לאמי 85, תבל"א, הטלנו עליה להכין שיעורי בית ולמנות את כל המקומות בירושלים בהם גדלה, למדה, שיחקה ובילתה כחלק ממתנת יום ההולדת שלה וכך זכו גם נכדיה לראות ולשמוע מפיה את שעבר עליה ועל אבי ז"ל.

הורי, פנינה ברשקובסקי (לבית קובלסקי) ואבי ז"ל שלמה ברשקובסקי גרו עם אחי יהודה-אודי ז"ל ברחוב הסולל 6 בירושלים. זוג צעיר בדירה בקומה השלישית. אודי היה בן כמעט שנה.

היה זה בתחילת פברואר 1948, תקופה שבה התקריות האלימות ברחבי הארץ כבר הפכו לשגרה יומיומית. אלא שאירוע אחד בכל זאת התבלט בחריגותו באותו השבוע: "נזק רב מהתפוצצות פצצה אדירה ליד ה'פלשתיין פוסט' בירושלים", בישרה למחרת, ב-2.2.1948, הכותרת הראשית של "הארץ". בפיגוע שכוון נגד העיתון שלימים יהפוך לג'רוזלם פוסט נהרגו שלושה בני אדם, אחד מהם עובד העיתון, ו-30 נפצעו, רובם קל. השמועה הייתה שלבריטים נודע כי בבניין של הורי יש סליק תחמושת של ההגנה. בקומת הקרקע של הבניין היה מפעל לנייר ובו גלילי נייר ענקיים. הבריטים זרקו פנימה פצצות והעלו את כל הבניין באש. מההדף נפגע קשות גם בניין הפלסטיין פוסט שהיה מעבר לכביש ועוד בתים רבים ברחוב.

במשך הדקות המעטות האלה הספיקו רבים להימלט מן הבתים, ביניהם כמה מפועלי דפוס ‘ירושלים', מעובדי המערכת של העיתון ודיירים בבתים הסמוכים. נהרסו משרדי מערכת ה'פלשתיין פוסט' וסניפי מערכות עיתונים עברים".

עיתון אחר תיאר את עוצמת הפיצוץ כגדולה יותר מזו של פיצוץ מלון המלך דוד: "מראה רחוב הסולל הוא כלאחר התקפה אווירית", ציטט כתב "הארץ". "אין בית בכל הרחוב שלא ניזוק, שחלונותיו לא נופצו, רהיטי הבתים נהרסו או ניזוקו במידה שאין לתקנם. עשרות משפחות נשארו ללא קורת גג . נזק רב ביותר נגרם לקירות הסמוכים למקום ההתפוצצות, מלבד שני הבתים שכל הדירות והמשרדים בהם עלו באש".

הורי, שהיו בדירה עם אחי התינוק, הגיעו מהר למסקנה שאין דרך מילוט מחדר המדרגות העולה באש וקורס ולכן האפשרות היחידה היא לנוס דרך הגג. אבי, יחד עם שכן נוסף, קפצו לגג הבניין הסמוך. הם הורידו מחבלי הכביסה שהיו על הגג, שמיכה, החזיקו בה כערסל ודרשו מאמי שתזרוק את אחי לתוך השמיכה ותקפוץ גם היא כמוהם.

לימים, כשראיתי את המקום, בגיל עשר, ואת מה שעברו הורי, נשארתי פעורת פה ולא האמנתי למשמע אוזניי ולמראה עיני. זו היתה גם תחושת כל המשפחה כשעשינו טיול שורשים עם אמי בירושלים.

אכן היו הרבה מעשי גבורה בתקופה ההיא וסיפורי הצנוע ממשיך ללוות אותי, את ילדי ואת נכדי.

לסבתא פנינה יש כיום 6 נינים וכולנו מקפידים לבקרה כל שבוע ושומעים בשקיקה את סיפוריה.