מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העפלה לישראל באניית "העצמאות"-פרשת "הפאנים"

צבי, רעייתו ונכדו בבי"ס
צבי בן 9 בחצר ביתו
צבי (הירש) ירחמיאל מספר על המסע לישראל

בתמונה הזו אני בן 5 ועוד קצת, בבית ספר ברומניה בתלבושת אחידה כפי שהיה נהוג אז, כמה חודשים לפני כל מה שקרה בהמשך.
 
 תמונה 1
 
 
בסוף שנת 1946 הייתי ילד בן 6 (כמעט), לא זוכר באיזה חודש זה היה, אך זכור לי כי היה זה מזג אוויר קר. יום אחד, אבי חזר הביתה בשעה מאד מאוחרת בלילה, לא יודע מאיפה ולחש לאימי בשקט, להלביש את הילדים (אותי ואת אחי המבוגר ממני ב-8 שנים) כי אנחנו נוסעים. לאן? לא ידוע וגם לא הסבירו לי.
 אמי הלבישה אותי בגדים חמים וכן את אחי, לקחנו איתנו מזוודה שהורי הכינו מראש ובאישון לילה יצאנו למקום מפגש כלשהו. שם העלו אותנו למשאיות ונסענו. בדרך שמעתי מדברים על קונסטנצה, לא בדיוק הבנתי מה זה ואיפה זה אך סמכתי על הורי שהם יודעים. 
 
לאחר זמן מה, די ארוך (כי בזמן הזה הספקתי לישון ולהתעורר מספר פעמים) הגענו למקום, כנראה זה היה המקום שאת שמו מזכירים ומדברים עליו "קונסטנצה". ירדנו מהמשאיות. מסביבי ראיתי ים והרבה אנשים מחכים בתור ארוך, אמרו לי שכאן זה מקום של ביקורת גבולות. לא הבנתי מה זה בדיוק המקום שנקרא קונסטנצה אך מיד התחלתי להבין שזה עיר נמל של רומניה בים השחור. לאחר הביקורת עלינו על דוברה שלקחה אותנו לאוניה שעגנה בלב ים. הכניסו אותנו לבטן האנייה, שם ראיתי מדפים (לא חדרים, לא מיטות, לא שולחנות רק מדפים) ועל המדפים האלה אנו נישן ונאכל במשך כל ההפלגה, שירותים היו במקום אחר, הסבירו לי שזו אניית משא ואנו נפליג למקום רחוק שנקרא פלשתינה, זה מקום רחוק אבל בטוח בשבילינו היהודים. בבטן האנייה אמרו לנו לא לעשות רעש כדי שלא יגלו אותנו כי זה סוד ואסור לנו לצאת מבטן האנייה, רק כשיגידו לנו!
 
וכך יצאנו להפלגה דרך מיצרי הדרדנלים שלא ידעתי מה זה ואיפה זה. מה שכן ראיתי שהרבה אנשים הרגישו לא טוב והקיאו כל זמן ההפלגה, הורי הסבירו לי כי בהפלגה בים סוער האנייה מתנדנדת מצד לצד וכמובן לסיפון לא יכולנו לצאת לכן רוב הזמן שכבנו בשקט וישנו. לאחר זמן מה שאני לא יודע להסביר הגענו למקום  בו נשמעו צעקות על הסיפון ולאחר זמן מה הסבירו לנו שפגשנו בדרכנו משחתות אנגליות והם הפנו אותנו לקפריסין שזהו אי יווני, רובו היה בשליטה אנגלית ובו יש מחנות מעצר ושם נשהה עד שיחליטו מה לעשות איתנו. הגענו לאי ועגנו בנמל של קפריסין. אני חושב שזו הייתה העיר לימסול. ירדנו מהאנייה והועברנו למחנות עם אוהלים, כל שתי משפחות קיבלו אוהל, שמיכות, מיטות מתקפלות ונאמר לנו שכאן נצטרך לחיות עד שימצא מקום מתאים עבורנו. 
 
ואמנם התקופה נמשכה עד ליום הכרזת מדינת ישראל. ביום זה שמענו ברמקולים של המחנה את בן גוריון ראש ממשלת ישראל הראשון מכריז על הקמת מדינה ליהודים היא מדינת ישראל. כשבועיים לאחר מכן עלינו חזרה לאניות והפלגנו למדינת ישראל ובתאריך 15 למאי 1948 הגענו לנמל חיפה ומשם לבית עולים בקיבוץ גבעת חיים. שבועיים לאחר מכן העבירו אותנו לחיפה לשכונה ערבית בשם "וואדי ג'עמל" שננטשה, לימים קראו לה עין הים בכניסה הדרומית של חיפה. שם אמרו לנו למצוא בית פנוי, להיכנס לתוכו ושם אנו נחייה. 
 
 תמונה 2

מילון

משחתת
אניית מלחמה של שנות האלפיים

קונסטנצה
עיר נמל ברומניה- הים השחור

ציטוטים

”לא חדרים, לא מיטות, לא שולחנות רק מדפים...“

הקשר הרב דורי