מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה של תמר צמח מטורקייה לישראל

מעורבות חברתית בתיכונ"ט
בתי, לימור אמה של נכדתי נעמה
העלייה מטורקיה לישראל

שמי תמר צמח, נולדתי בשנת 1943 לבית משפחת קארו, בטורקיה בעיר טירייה. היו לי שני אחים, יעקוב וויולה ואני הצעירה. אחי נפטר לפני כחמש שנים.

כשגרנו בטורקיה, שני האחים שלי למדו בבית הספר אבל אני לא הסכמתי, רציתי ללמוד רק בבית ספר בישראל. אבא שלי היה חייט ידוע ותפר חליפות לאנשים חשובים והייתי הולכת ברגל לחנות של אבא שלי ולחנות של דוד שלי לבקר אותם במרכז העיר.

 

העלייה לישראל

באותה תקופה, הרבה מאוד צעירים החלו לעלות לישראל מטורקיה. היו שתי סיבות עיקריות להעלייה של המשפחה שלי לארץ. אחת הסיבות הייתה שההורים שלי פחדו שאח שלי הגדול יעלה לבד לארץ עם כל הצעירים אז הם החליטו שהכי טוב יהיה שנעלה כולם ביחד ולא ניפרד. הסיבה השנייה היא שההורים שלי אהבו את הארץ ורצו לבנות בית שם. הייתה התרגשות נורא גדולה לפני שעלינו לארץ, הייתה אווירה של נהירת המונים מטורקיה לישראל. בדרך לאונייה שלקחה אותנו לארץ, עצרנו באיזמיר וקרו לי שני דברים שאני לא אשכח עד היום. היינו במלון ובחוץ עברו שניי טורקים והחלו ללכת מכות ושלפו סכינים ומאז אני מפחדת שאנשים רבים.

החוויה השנייה, שאני לא אשכח עד היום, היא שהלכנו לגן חיות והייתי עם משקפיים והתקרבתי לכלוב של קופים, אחד הקופים לקח לי את המשקפיים והתחיל לכרסם אותם, בהתחלה נבהלתי אבל זה היה מצחיק. עלינו לארץ באונייה גדולה שהייתה מלאה במזרונים על הרצפה עם המון משפחות. אחד הזיכרונות שלי הוא שכשעלינו לאונייה כמעט נפלתי לים וכולם היו בפאניקה.

הגענו לארץ בדצמבר 1948 כשהייתי בת חמש. כשהגענו לארץ, שלחו אותנו לבית עולים וסוף סוף זכיתי להגיע לגן ילדים בישראל, הייתי מאושרת. בבית לא ידענו לדבר עברית חוץ מאבא שלי שהיה מתפלל בעברית אז התחלנו ללמוד ממנו. כשהיינו בבית העולים נתנו לנו לבחור איפה לגור: ביפו, ירושלים או יהוד. ההורים שלי בחרו ביהוד. אחות של אבא שלי שגרה בישראל אמרה לאבא שלי שבישראל אף אחד לא הולך עם חליפות ואין לו למי לתפור פה חליפות. היא הציעה לו לעבוד בחקלאות והמקום הכי מתאים לכך היה יהוד. בחרנו בית גדול עם עוד משפחה שהייתה איתנו באונייה וחילקנו את הבית חצי לנו וחצי להם. היה לנו שטח ענק שאבא שלי גידל שם עצי פרי וירקות. ההורים שלי פתחו חנות של ירקות ופירות ושניהם עבדו שם.

כשהתחלתי ללכת לבית הספר, רשמו אותי לבית ספר ממלכתי דתי. אהבתי ללמוד והייתי תלמידה מצטיינת . בבית הספר הציעו לי להחליף את השם שלי מסלמה לתמר. כשהציעו לי תמר מאוד שמחתי כי הייתה לי מורה בשם הזה והערצתי אותה. כשהייתי בת 13 הייתי בגדנ"ע(גדודי נוער עברי), והייתי הכי צעירה שם. כל כך רציתי להיות חלק מהתנועה אז כבר מהגיל הזה הצטרפתי למרות שכולם היו יותר בוגרים. אני זוכרת, שכמעט לא לקחו אותי למחנה בסוף שנה כי הייתי מאוד צעירה יחסית לאחרים. השתלבנו מאוד יפה בארץ ונהנו מהחיים שלנו במשך השנים, אחותי ואחי התחתנו.

התחתנתי בגיל 18 פעם ראשונה ואחרי שנה וחצי בעלי נהרג בפעילות צבאית, במסגרת פעילות מבצעית עם עוד ארבעה חיילי מילואים. זו הייתה מכה קשה לכולנו. אחרי כמה שנים הכרתי את בעלי השני דרך העבודה ונוצר בנינו קשר אישי. בשנת 1964 התחתנו והקמנו משפחה עם שלושה ילדים מקסימים ושמונה נכדים מוצלחים, שאני מאוד אוהבת ומחוברת אליהם. כל ערב שבת היינו נפגשים כל המשפחה אצל ההורים שלי, אימא שלי הייתה מכינה ארוחות טעימות וחגיגיות ואבא שלי היה עורך קידוש. המפגשים האלה עזרו מאוד לגיבוש המשפחתי. בשנת 1981 נסעתי עם בעלי וחברים לטורקיה לטיול שורשים, זה היה מדהים לחזור לטורקיה ונהניתי מכל רגע.

זו בתי לימור בילדותה, אימא של נעמה עמה אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי

תמונה 1

 

בשנת 2006 בעלי השני נפטר, אחרי שעבר ניתוח לב ואני קיבלתי תמיכה נפשית מהמשפחה היקרה שלי. בשנת 2009 יצאתי לפנסיה ונרשמתי לחוגים והשתלמויות. אני עוזרת לילדים ושומרת על הנכדים שלי, בעונג רב.

הזוית האישית

נעמה סטקלוב: נהנתי מאוד לראיין את סבתא שלי. למדתי דברים על החיים שלה שלא ידעתי ואני מרגישה שאני מכירה אותה יותר טוב עכשיו ואת מה שעברה.

סיפור זה תועד במסגרת יוזמת המעורבות החברתית – "דורות", בשיתוף מינהל חברה ונוער ותכנית הקשר הרב דורי.

מילון

איזמיר
איזמיר היא עיר הנמל הראשית של טורקיה בחלקה האסיתי. לאיזמיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir – "עיר גדולה"). העיר שוכנת לחוף מפרץ איזמיר, שהוא שלוחה של הים האגאי. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”זה היה מדהים לחזור לטורקיה ונהניתי מכל רגע.“

הקשר הרב דורי