העלייה של סבתא חני לארץ ישראל
תולדות חייה של סבתא חני
נולדתי בעיראק בשנת 1946 .
הייתי הבת
השלישית אחרי שלושה בנים. בהיותי
כבת חמש עליתי יחד עם הורי וחמשת אחיי מעירק לארץ.
הורי החליטו לעלות ארצה בעקבות
מהומות ופוגרומים שהיו בזמנו בעירק. יצאנו מעירק בשנת 1951 רק עם
חפצינו האישיים
ובגדנו לגופינו מכיוון שהשלטונות לא אפשרו להוציא מאומה מהמדינה.
העלייה לארץ-שער העלייה בחיפה
אני זוכרת, שהלבישו אותי כחמש שמלות אחת על השנייה כדי שיהיה לי מה
ללבוש עד שיתאפשר לנו לקנות
בגדים. ארזנו את מה שאפשרו לנו לקחת ועלינו למטוס. הטיסה הייתה על חשבון מדינת
ישראל. מבגדד ישירות
לשער עליה באוהלים, שבאזור חיפה. בשער העלייה הכניסו אותנו לאוהלים שכולם נראו אותו דבר, כשיצאנו
מהאוהל הרבה פעמים לא ידענו איך לחזור.
כשהגענו לארץ הופתענו מהמראה שנגלה לעיננו. מה שאמרו לנו השלטונות כך
עשינו. הם החליטו להביא אותנו
למעברה.המעברה בהר טובהמעברה שהגענו אליה נקראה אז הר טוב. במשך הזמן השם שונה לבית
שמש.
הוכנסנו לצריפים בלי דלתות וחלונות . הכול היה חדר אחד. השירותים היו מחוץ
לצריף והם היו משותפים לכמה
צריפים שבאזור. הרגשנו שלקחו אותנו למדבר וכאילו והחזירו אותנו כמה שנים אחורה.
במעברה הרגשנו היטב
את החום והקור בצריף. התגוררנו במעברה כחמש שנים.
במשך התקופה התקינו חלונות ודלתות.
לאחר חמש שנים הועברנו לשיכון בבית שמש. בשיכון גרנו עוד כ 5 שנים. בינתיים אבי התחיל לעבוד במפעל
למלט בבית שמש וחסכנו כסף על מנת לצאת מבית שמש לדירה ביפו . לאזור
איכותי יותר ומרכזי.עברנו אחרי
כעשר שנים ליפו.
גרנו ברחוב 252 ליד השעון. היה שם קיבוץ גלויות מכל מיני עדות : יהודים
בולגרים, טורקים
עירקים ומכל מיני מקומות שגרו בידידות ואחווה עם השכנים הערבים.
המשפחה שלי:
זו הייתה התקופה הכי יפה בחיי. נחשפתי לחיים חדשים, חברה חדשה ובית
ספר ויצמן עם חברים שאהבתי.
שם הכרתי את בעלי, שגר בפרדס כץ אך הוא בא לבקר חברים ביפו. בשנת 1968 נישאתי. אחר כך נולדו לי
שלושת ילדיי : רונן, יובל ותומר. הנכדים מגיעים: יובל הוא בני האמצעי ואביו של אור שהעניק לי את המתנה הכי
גדולה
שקיבלתי אי פעם שזה הנכד הראשון והבכור בין חמשת הנכדים שלי. שמו אור ואיתו אני משתתפת בתכנית
הקשר הרב דורי, ובזכותו אני כותבת
את סיפור חיי ועלייתי ארצה. מיפו עברנו לגור בבת ים. שם גרנו עם ככל הילדים
כעשר שנים. מבת ים רצינו לעבור לבית גדול יותר. עברנו לראשון לציון שם אני
מתגוררת עד היום.
משוב סבתא חני:
אור נכדי נידב אתי לעבודה זו מבלי שהבנתי במה מדובר.
אני מגיעה מראשון לציון לבית יהושוע וזה לא היה קל
בשבילי, ברגע שהגעתי והתחלנו
בעבודה לאט לאט התחלתי להיפתח ולספר את
סיפור חיי שהיה גנוז בתוכי
במשך הרבה מאוד שנים. השיתוף עם נכדי גרם לי לשמחה וחיבור קרוב יותר
בינינו. בסך הכול זו הייתה חוויה
מרנינה עבורי. אני אשמח בעתיד לשתף איתו בחוויות
כאלה.
משוב של הנכד אור:
אני חושב שהעבודה ריתקה אותי ולמדתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבתא על המשפחה של אבא שלי ועל
אבא שלי היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתא
שלי וללמוד דברים חדשים ולהכיר יותר טוב את סבתא שלי. בסך
הכול מאוד נהניתי.
מילון
שער העלייהשער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס", בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה.[
ציטוטים
”לאט לאט התחלתי להיפתח ולספר את סיפור חיי שהיה גנוז בתוכי במשך הרבה מאוד שנים.“