מאגר סיפורי מורשת

רקע היסטורי

סבא שלמה ז"ל עלה לארץ ישראל בשנת 1945. באותה שנה בריטניה שלטה בא"י. הבריטים החלו לשלוט בארץ מסוף מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918. הם קיבלו מנדט, שהוא יפוי כח לשלוט על הארץ מתוך כוונה להכין את הישוב היהודי לקראת המדינה. הבריטים התחייבו בהסכם המנדט לשלוט עשר שנים ולאחר מכן לעזוב את הארץ. אבל במציאות זה היה שונה, בארץ חיו גם ערבים, והבריטים היו צריכים למצוא את הדרכים לחיות בשלום עם היהודים ועם הערבים. מיד לאחר מלחמת הראשונה, החלו עליות יהודים לארץ מתוך כוונה חלוצית להקים ישוב יהודי, עם מוסדות ואירגונים יהודיים כדי להכין את היישוב לקראת מדינה. משראו הערבים את העליות, ואת התפתחות הישוב בתחום החקלאי, התיישבותי ותרבותי הם חששו שמא היהודים באמת יקימו מדינה וינשלו את הערבים. לכן, עם כל עלייה ועלייה התגובה הערבית הייתה פרעות ביהודים, ופגיעה בנפש וברכוש. לאחר כל גל עליה ופרעות, השלטון הבריטי הוציא ספר לבן (נקרא כך כי כרכו את הספר בכריכה לבנה). בספר היו חוקים והגבלות אך ורק נגד היהודים, הגבלות בעלייה ובקניית קרקעות. בתקופת השלטון הבריטי היו שלושה גלי עלייה, שלושה גלי פרעות ושלושה ספרים לבנים. כל ספר לבן היה חמור מקודמו ביחס השלטון הבריטי ליהודים. לישוב היהודי לא הייתה ברירה, ובכל פעם הגיב נגד החוקים שהבריטים הוציאו נגדם. זה התבטא בכך שהיהודים המשיכו לעלות, לקנות קרקעות, ולהקים ישובים על אפם וחמתם של הבריטים. אחת ההגבלות מיני רבות שהוציאו הבריטים נגד היהודים הייתה איסור עלייה לארץ. רק יהודי שהיה בידו  'סרטיפיקט', דהיינו רישיון עליה, הורשה לעלות לארץ.  יהודי שעלה ללא רישיון, נקרא 'עולה בלתי לגאלי', בלתי חוקי. עולה בלתי חוקי ידע שהוא מסכן את עצמו ואת העוזרים שלו במידה והיו כאלה, סכנה מהבריטים שלא הרפו מלחפש ולעצור יהודים שנתפסו כבלתי לגאלים. רוב העליה הבלתי ליגאלית לארץ הגיעה בעיקר מאירופה, תוך כדי המלחמה ובעיקר לאחריה, והכוונה למלחמת העולם השנייה בה התרחשה השואה הנוראה ליהודים. יהודים שחיו בארצות המזרח, יהודי צפון אפריקה, המזרח התיכון, החלו גם לעלות בדרך בלתי לגאלית כי יחס השלטון והשכנים הערבים אל היהודים החמיר, זאת מהסיבה ששמעו על מה שקורה בארץ. שתי הדרכים הבלתי-ליגאליות בהן הגיעו יהודים לארץ היו: דרך הים- בעיקר מאירופה בספינות רעועות ובתנאים קשים, או דרך היבשה ע״י הברחת הגבול.

סבא שלמה

סיפורו של סבא רבא שלמה, הוא סיפורו של יהודי בתוך קבוצת יהודים שחיו בסוריה ולבנון ועלו בדרך בלתי חוקית ביבשה, ברגל, באמצעות מבריחים שתמורת כסף העבירו יהודים לא״י. העלייה של סבא רבא שלמה ובנותיו, שלוש שנים לפני הקמת המדינה, זמן בו הישוב היהודי הפך מישוב למדינה עצמאית. בהחלטת האו"ם הוחלט שהשלטון הבריטי חייב לעזוב את א״י. בתאריך ה' באייר תש'ח, 15.5.1949 הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית בא"י, היא מדינת ישראל.

קורות חייו של סבא שלמה

סבא רבא שלמה כבודי נולד באנטאקיה שבדרום תורכיה, להוריו סטלה-אסתר ויצחק כבודי ז״ל. סבא היה הבן השלישי במשפחה מתוך עשרה ילדים. באנטאקיה שעל גבול סוריה היתה קהילה יהודית קטנה שברובה כללה צאצאים של יהודים ממגורשי ספרד. גם משפחתו של סבא התגלגלה לסלוניקי שביוון ומשם לתורכיה. כנהוג באותם ימים הילדים למדו ב"כתוב" תלמוד תורה ויצאו לעבודה. סבא עזר לאביו בחנות בדים שהיתה, לו וכך החל ללמוד ולהכיר את עבודת המסחר. משהתבגר הפך לעצמאי ועסק בעסקי בדים קניה ומחירה בין טורקיה לסוריה. בהיותו בן 18 התחתן עם אשתו, יטי מזרחי ז"ל. הם היו קרובי משפחה, כי כך היה נהוג בקהילה. מאחר והקהילה לא היתה גדולה והם נמנעו מלהתיישב עם גויים, ורצו מאוד לשמור על יהודותם, הם נאלצו לעיתים להתיישב עם בני זוג שבעצם היו קרובי משפחה, ולעיתים אך קרובים מאוד.

סבא רבא שלמה ז״ל חוגג 100

לסבא רבא וסבתא רבתא נולדו ארבעה ילדים: שתי בנות ושתי בנים. הבכורה סטלה נולדה בטורקיה, אחותה מרים נולדה בחאלב שבסוריה, השלישי עובדיה נולד גם בחאלב והוא הסבא שלי, אבי אמי. הבן הצעיר נתן הי"ד נולד בארץ במלחמת השיחרור ונפל מות גיבורים במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. בן 25 היה בנפלו.

סבא רבא וסבתא רבתא בשלב מסויים עזבו את טורקיה ועברו לחאלב שבסוריה, מאחר והנסיעות המרובות לצורך המסחר של סבא מטורקיה לסוריה אילצו אתו לעבור מהבית והיקשו עליו, לכן עברו לישיבת קבע בחאלב. סבא וסבתא הושפעו מאוד מאורך החיים שבחאלב. השפה המדוברת בביתם היתה ערבית חאלבית. ביתם נבנה על יסודות המסורת היהודית. בית יהודי דתי שומר תורה ומצוות, עם היותו בית יהודי יפה של שבתות, חגים ומנהגים יפים מאוד שאפיינו את הבית ואת המשפחה שהקימו. הכל נגדע בשנת 1945 כאשר יחסי השכנים בין הערבים ליהודים הפכו להיות עוינים והם חשו שלא "כתמול שלשום". השכנים הערבים שלא היו עוינים להם, רמזו להם שכדי לעזוב את סוריה ולעשות את כל המאמצים לעלות לארץ.

העלייה של סבא לארץ

בשנת 1944 סבא רבא ומשפחתו גרו בחאלב שבסוריה: סבא רבא שלמה וסבתא רבתא יטי עם שלושה ילדים, שתי בנות ובן (הבן הוא סבא שלי). בתקופה זו החלה מתיחות בין השכנים הערבים ליהודים. הייתה אווירה של אי שקט, פחד גדול וחשש לעתיד. החלו דברים לחשושים ובירורים בינהם לאור המצב המתואר. החלו להגיע יהודים, נציגים מגוף שנקרא ״המוסד לעליה ב'״, גוף שעסק בהעלאת יהודים ממקומות מצוקה בדרך בלתי לגאלית לארץ. הנציגים יעצו להם לעבור בשלב זה ללבנון, כי שם קל יותר לארגן את היהודים לקראת עלייה, מעבר לא חוקי לארץ ישראל, מסע רגלי לכיוון הגבול הצפון שבין לבנון לישראל. בינתיים בין סוף שנת 1945 נולד סבי עובדיה (האבא של אמי). הסיבה שיהודים עברו ללבנון הייתה משום שיחס הערבים בלבנון היה מתון יותר כלפי היהודים, ואנשי עלייה ב' יכלו לפעול שם בצורה בטוחה יותר.

סבא וסבתא רבא גרו בלבנון בעיר ביירות, בשכונה שנקראה "שכונת היהודים", או "חארת אל-יהוד, שמשמעו: "הגטו היהודי". היהודים הבינו שהם עברו ללבנון כדי להתכונן לעלייה לארץ. ניתנה הוראה על פיה היהודים שירצו לעלות יבואו לתפילת מנחה בכל יום, ושם בבית הכנסת הם התארגנו לקראת עלייה. הרעיון היה שתפילת מנחה תמימה בבית הכנסת לא תעורר חשד. התכנסות זו התקיימה במשך חצי שנה, כאשר כל יום אחר הצהריים עזבו את הבתים ללא סגירה וסידור הבית, כדי לא לעורר חשד אצל השכנים הערבים. באחד הימים הגיע שליח העלייה והודיע: "היום יוצאים!" . סבתא יטי נשארה בבית כי היא הייתה אחרי לידה של בנה הצעיר עובדיה, וחיכתה לעלות יותר מאוחר.

העלייה הייתה בחשכה. הגיעו כמה משאיות, ועליהם עלו היהודים בשקט רב ובחשאי, כדי שחלילה לא יתגלו על ידי הסביבה הערבית. הנסיעה הייתה בלילה עד העיירה הערבית "מארג' עיון" על גבול לבנון ישראל.  היא ממוקמת בערך מול מטולה בצפון. הקבוצה הורדה מן המשאית, ומכאן החל המסע הרגלי, הלילי, במקום לא מוכר. יהודים מבוגרים, צעירים וקטנים ביותר צועדים. הלילה היה ליל ירח מלא שהאיר את הדרך. אסור היה לדבר, רק ללחוש. הילדים הקטנים בחלק מן הדרך נישאו ע"י המבוגרים, שלהם היה קשה מאוד. אחת הבנות של סבא, שמה מרים, בכתה מאוד וקראה״ "אימא…אימא….". בלית ברירה השקו אותה ביין כדי שתירדם, ואחד מחברי הקבוצה עזר לסבא לשאת אותה.

ההליכה במסע היה כל הלילה, ולפנות בוקר הגיע הגיעה השיירה לכפר גלעד. שם התקבלו ע"י אנשי הכפר. כיבדו אותם באוכל, שתייה ומקום לינה. הבריטים ידעו מראש שמגיעות שיירות בלתי חוקיות לארץ, והם הפתיעו את אנשי כפר גלעד והעולים החדשים בהגיעם לכפר. אנשי כפר גלעד מיד הלבישו את העולים בבגדי המקום, בגדי חאקי, פיזרו אותם בתוך היישוב, שלחו אותם למחרת לעבוד בפרדס, כדי שיראו כמו אנשי המקום ולא יעוררו חשד בעיני  האנגלים. העולים נשארו בכפר כיום-יומיים, ואנשי כפר גלעד ביקשו מהם לעזוב לאור הסכנה. העולים קיבלו מהם דמי נסיעה שבאמצעותם יכול כל אחד להגיע בארץ לאן שהוא רוצה.

סבא והבנות נסעו לתל אביב, מהסיבה שסבא ידע מראש כי ישנם כמה אנשי משפחה שלו שנמצאים בעיר. סבא והבנות הגיעו לבית הסוכנות, לנו בערב בחדר המדרגות עד הבוקר. בבוקר סבא היה אובד עצות וחסר אונים: לאן הולכים? מה עושים?. בדרך פלא ארע פשוט – "נס". סבא שמע ברחוב קול מוכר, ומסתבר שסבא שמע את קולו של אחד מדודיו שהזמינו לביתו עם הבנות בשכונת התקווה שבתל אביב. סבא שהה שם כמה ימים עד שמצא "חדרון" בשכונת התימנים. בינתיים סבא החל להסתובב בשכונה ובסביבה והחל מעט לעבוד, להכיר אנשים שבאמצעותם הצליח לעבור לחולון. כעבור כשנה סבתא יטי הגיעה עם בנה הקטן עובדיה בדרך לסבא שהתיישב בחולון.

סבא שלמה ז"ל וסבתא יטי ז"ל במסיבת האירוסין של בנם עובדיה

שם החלה המשפחה את דרכה בארץ ישראל. זו הייתה שנת 1948, תקופת מלחמת השיחרור. בעיצומה של המלחמה נולד בנה הרביעי של המשפחה – נתן כבודי הי"ד, שנפל מאוחר יותר במלחמת יום הכיפורים במוצב ׳בודפשט׳ שבסיני. בשנת 2009 נפטרה סבתא יטי ז"ל ובשנת 2018 נפטר סבא שלמה שזכה לילדים, נכדים, נינים וחמשים. יהי זכרו ברוך.

המשפחה המורחבת

הזוית האישית

הנכדה תהלה: הרעיון לכתוב עבודה משותפת עם סבתא היה רעיון מצוין. המפגש הדו-שבועי גרם לי לציפייה כל פעם מחדש. עצם הישיבה המשותפת עם סבתא היא חוויה בפני עצמה. למפגש הזה היה ערך מוסף, בעובדה ששמעתי מסבתא את סיפור עלייתו של סבא רבא שלמה כבודי ז"ל (אבא של סבא שלי). במהלך המפגשים שמעתי סיפורים וחוויות נוספים שלא ידעתי עליהם קודם לכן, סיפורים הקשורים להיסטוריה היהודית בארץ ובעולם, סיפורים על המשפחה המורחבת של סבא. העובדה שעשינו זאת בתכנית הקשר הרב דורי גרמה לי להעשיר מידע שאינני יודעת אם הייתי שומעת ויודעת כל כך הרבה לולא התכנית. ועל כך תודה על היוזמה, על הסיפוק ועל ההנאה שהייתה לי לאורך העבודה בתכנית.