העלייה של סבא שלום בוני שנדחתה
בס"ד
שמי שלום בוני, אבא שלי נפטר כשהייתי רק בן חמש. בגיל שבע עלינו לארץ, אמי גידלה וחינכה אותי. בדרכי לארץ, מפריז, אני ומשפחתי עצרנו בעיר מרסיי כדי לנוח לפני השייט. ישנו באוהלים ואכלנו שם, היינו במחנה זה כמה ימים. כשהלכנו לאכול, אמי ראתה אישה מבוגרת, אז היא הלכה לשאול אותה אם היא רוצה לישון ולאכול איתנו. האישה המבוגרת הסכימה, ואמרה לנו שהילדים שלה כבר בארץ ישראל והיא רוצה גם ללכת לגור שם. אז היא כל היום וכל הלילה הייתה איתנו, אכלנו צחקנו וישנו. לפני השינה התחלתי להשתעל ויצא מהפה שלי משהוא ירוק אותה אישה אמרה שזה מסוכן ושחייבים ללכת לרופא. אמי לא האמינה לה, אבל האישה ממש התעקשה ואמרה שבן דוד שלו נפטר בגלל זה. מיד לאחר מכן אמי לקחה אותי לבית חולים.
בבית חולים הרופא אמר שיש לי מחלה מאוד נדירה ואם היינו מחכים עוד שעה אני יכולתי למות. המחלה זו הייתה מחלה מדבקת מאוד אז לא יכולתי לדבר עם משפחתי במשך חודש, אחרי כחודש יצאתי מבית חולים ורצינו לעלות לארץ ישראל, לכן נסענו למרסיי כדי לקחת סירה. הרגשתי ממש חלש, לכן אמי שאלה אם אפשר לקחת פרוסה גדולה יותר של בשר. הם הסכימו ונתנו לי פרוסה יותר גדולה. ביום שלאחר מכן שוב לא הרגשתי טוב ושוב הלכנו לבית חולים. בבית חולים גילו שאכלתי משהו לא טוב (זת כמובן היה הבשר שאכלתי). אז שוב במשך חודש ישבתי בבית חולים, רק שבניגוד לפעם הקודמת, כן יכולתי לדבר עם בני משפחתי. אחרי כחודש שוב יצאנו מבית החולים ושוב הלכנו למרסיי כדי להפליג לארץ ישראל. בפעם הזו לא היית בעיה אז הצלחנו להפליג לישראל.
בישראל בקושי היה לנו כסף לאוכל ואמי הייתה עובדת על יום עד 10 בערב כל יום.
הזוית האישית
יותם מלכה: היה ממש כיף, מחכה שנה הבאה לעשות את העבודה על סבתא שלי.
מילון
ילדותיַלְדוּת היא תקופה במהלך חייו של האדם. על פי המקובל היא מתחילה בסביבות גיל 3 ומסתיימת בגיל 12
ציטוטים
”הרגשתי ממש חלש לכן אמי שאלה אם אפשר לקחת פרוסה גדולה יותר של בשר. נתנו לי פרוסה יותר גדולה.“