מאגר סיפורי מורשת

למנחם יש אח תאום ועוד שתי אחיות.

עד כיתה ו' מנחם למד עם אחיו ביחד, ובגיל ארבע עשרה מנחם סיים ללמוד. הוא למד בבית ספר הנקרא "אליאנס" במרוקו. אחרי זה התחיל ללכת לעבוד בכל מיני חנויות.

הייתה לו משפחה טובה וגדולה וחכמים היו כולם. אחר כך סיים לעבוד בחנויות. ובגיל תשע עשרה החלו לקרוא להם להגיע לארץ (בזמנו קראו לה פלסטין). בת דודתו של מנחם החלה להמליץ לו ולאביו להגיע לישראל. עד ששבוע לפני פסח החליטו לעלות הוא ואביו לארץ ישראל. (אחיו התאום כבר היה שם גר בקיבוץ). הם עלו בלי אימא שלו ואחיותיו. הם הגיעו לקזבלנקה ומשם נלקחו באונייה לעיר בספרד, השיט לקח שלושה ימים והיו הרבה יהודים באונייה. אחר כך הפליגו לנאפולי שבאיטליה ולקחו אותם משם לבית מלון בעיר נאפולי. שם הם לנו לילה אחד. בזמן שהותם באיטליה מנחם לא ידע איטלקית אלא צרפתית וקצת לשון הקודש (עברית) אבא שלו תרגם לו הכל.

כשהודיעו להם איפה הם הולכים לגור. (מנחם היה בן תשע עשרה באותו הזמן). הם יצרו קשר עם סוכנות והסוכנות שאלה אותם כל מיני שאלות כגון, אתה מדבר עברית מאיפה אתה ועוד. והוא היה לומד בשביל זה עברית שעה ביום. אחרי יומיים הגיעו למנחם ואביו והודיעו להם שהם עולים על מונית לאור עקיבא, קיסריה. הם נסעו לשם (בזמנו זו הייתה מעברה עדיין), אחר כך נציגת הסוכנות אמרה להם ללכת לקחת מיטה ושולחן וכיסאות. הם החלו לנקות את המעברה. מולם היו שכנים טוניסאים וזה היה בדיוק יומיים לפני ליל הסדר. מנחם הלך אליהם וביקש מטאטא, והשכנים שלו הציעו לו עזרה בכל מה שהוא צריך ואפילו הציעו להם ארוחת ליל הסדר.

מנחם ואביו החלו ללכת לבית הכנסת הקרוב במעברה. באותה תקופה ראש הממשלה היה דוד בן גוריון.

אחר כך הלכו לליל הסדר אצל השכנים. והם ישבו בארוחה ושאלו אותם כל מיני שאלות (הם דיברו בצרפתית). מנחם המשיך ללכת לבית הכנסת ולמד שם עם החזן בן דוד ויסמן. אביו של מנחם היה פייטן בבית הכנסת.

לאחר פסח הודיעו למנחם שהוא צריך ללכת ללשכת העבודה לחפש עבודה, ורשמו אותו.  אחרי זה הציעו לו עבודה בעתיקות. אז שלחו אותו לעבוד בקיסריה בחפירות איפה שביבי נתניהו היום גר. אחר כך מנחם פרש מעבודה זאת היה לו קשה מאוד.  הוא הלך לעבוד בחדרה במפעל חמוצים בשם "פרי טעים". במפעל תפקידו של מנחם היה בקירור במקררים. היה קשה לעבוד בקור כזה לכן מנחם התפטר.

לאחר כמה חודשים החל לעבוד במפעל דומה בשם "פריזיק" בלי קירור. תפקידו שם היה להעמיס משאיות. אחר כך יונה המנהל של המפעל טיפל בו יפה.  (מנחם עבד שם בערך שלוש שנים). אחרי זה הלך לעבוד במרצפות, בפרדס חנה. אחר כך פיטרו אותו בגלל שלא הייתה עבודה. אחרי זה אחיו שמו מאיר בא לגור איתו ועם אביו. כיון שלא היו להם מיטה וחדרם היה קטן אז אחיו ישן על מזרון. השכנים שלו אחר כך עזרו לו והלכו עד ליפו להביא ירקות.

שש שנים גרו במעברה, אחר כך כשמנחם היה בן עשרים ושבע הציעו לו להתחתן עם בחורה בת עשרים בלי השכלה ועבדה במפעל בחורה בשם לאה. מנחם קנה דברים כדי להציע לה נישואים. הם הלכו לטייל באור עקיבא. לאחר מכן הלכו לרב מנשה מלוד להתחתן. באותה תקופה פיטרו הרבה אנשים וביניהם את מנחם. שוב לא הייתה לו עבודה.

האחים של לאה אמרו לה לא להתחתן עם מנחם ושיעזוב אותה, והם נפרדו.

כשיצא למילואים במלחמת ששת הימים כשרבין היה רמטכ"ל ולוי אשכול היה ראש הממשלה. ואז הודיעו למנחם שאחיות שלו ואימא שלו עולות לארץ, כולם שמחו והיה שמחה גדולה. לאחר חודש הגיעה אימא והודיעו להם שהם עוברים מהמעברה לשיכון. אז הכיר את אשתו חנה (שנפטרה לפני עשרים ושש שנים) ונולדה להם בת בשם רותי.

מנחם סיים לעבוד יצא לפנסיה והגיע למעון יום.

מנחם ואוראל בעת הראיון

הזוית האישית

ארואל דחייני: חוויתי הייתה מדהימה, צחקנו והוא סיפר לי על חייו ולמדתי דברים חדשים. ורק רציתי לאחל לו שיישאר בריא עם חיוך על הפנים ושימשיך לצחוק.