מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלנו מתחיל אי שם בשנת 1960.

מאיר היה בן 40 והוא התכונן לעלייה עם משפחתו עקב המצב שהחל להחמיר ליהודים בתוניסיה. משפחתו כללה את סוזי – אשתו, את ילדיהם נדיה בת ה-10 ודן בן ה-5 ותינוק בדרך שיקרא יורם (אבא שלי).

סיפור העלייה לא היה פשוט בגלל שהם עלו מתוניסיה בזמן שכבר היה שלטון ערבי במדינה, כך שהיה צורך להסתיר כל קשר ליציאה לכיוון ישראל בשביל למנוע סיכון מיותר.

לקראת העלייה מאיר ומשפחתו הפליגו על ספינת נוסעים שהביאה אותם לצרפת, שם הם עברו לאונייה "מולדת" עם עוד מאות נוסעים עולים אחרים, האונייה לקחה אותם לישראל.

על מולדת עלו איתם עוד המוני אנשים שרצו להגיע לארץ כך שעל הסיפון היה צפוף אך החדרים הספיקו והאנשים הסתדרו, המסע ארך כשלושה שבועות בהם הנוסעים חיו בתנאים טובים בסך הכל, הם קיבלו אוכל ושתייה, חדרים נוחים ואנשים נחמדים.

עם הגעתם לארץ מאיר התחיל לפרוק את הארגזים וגילה שהאופנוע שלו נגנב. גם לאחר הגעתם לארץ לא היה קל, הם הגיעו לרמת השרון שבאותו הזמן הייתה לא יותר מעיירה קטנה, אך למרות הקשיים והעובדה שהזוג כמעט ולא ידע עברית הם התאקלמו יפה. סוזי דאגה לילדים ומאיר התחיל לעבוד, הוא מצא עבודה במאגרי הגז למשך כשלוש שנים אך עבודתו הייתה קשה והוא רצה להחליף אותה. לאחר זמן מה הוא הפך לדוור ומשם התקדם ועבד בבנק הדואר. למאיר תמיד היה צורך להשלים עבודות והוא שימש כמורה לצרפתית בבית הספר של העיר.

בסופו של דבר מאיר ומשפחתו נשארו ברמת השרון בביתם ברחוב הגפן.

הזוית האישית

יואב הנכד המתעד: מפני שסבי נפטר מזמן ראיינתי את אבא שלי, בעצם כתיבת הסיפור למדתי עוד על סבא מאיר ועל המשפחה.