מאגר סיפורי מורשת

שמי איזבלה קוזלינר, השתתפתי בתכנית הקשר הרב-דורי בבית ספרי "קדימה", שבקריית ביאליק. בחרתי להביא את סיפור עלייתם של שני אנשים שהם חלק בלתי נפרד מחיי – לידיה וסמיון, בעל ואשה, שטיפלו בי בילדותי ואני קשורה אליהם כמו לסבא ולסבתא.

לידיה בוגטיריוב, נולדה בשנת 1940 ברוסיה, ברית המועצות לשעבר, בכפר איתקה. סמיון אמינוב, נולד בשנת 1935, בטירספול שבמולדובה. שניהם עלו ממולדובה לישראל בשנת 2001. הם סיפרו לי על המסע שלהם לפה, לארץ ישראל ממולדובה, על הדרך שלהם, ועל העזרה שקיבלו בישראל.

לידיה וסמיון מספרים על העלייה לישראל

זה היה בתאריך ה – 19 לאפריל שנת 2001. בשעה 9:00  בבוקר, הביאו אותנו באוטובוס לתאטרון מוסקובה במולדובה (קישינו), שם עלינו על עוד אוטובוס שייקח אותנו לאודסה שבאוקרינה. אחרי שתיים וחצי או שלוש שעות נסיעה באוטובוס הגענו לאודסה לתחנה 16, כך נקרא מחנה העולים. מחנה זה הוקם וממומן על ידי מדינת ישראל לעולים שרצו לעלות לישראל.

במשך שלושה ימים היינו במחנה. בתאריך ה-22 באפריל, העבירו אותנו לרכבת שנסעה עד לנמל, שם עברנו דרך פקידי משמר וביטחון. הזמינו אותנו לעלות לאוניית העלייה בשם "דמיטרי שסטוקוב'יץ'", על שם המלחין הרוסי בתקופה הסובייטית. בשעה 12:00 בלילה אוניית העלייה שלנו יצאה להרפתקה, הרפתקת העלייה לישראל.

יצאנו לכיוון מיצר בוספור בערך בשעה 10:00 בערב, בתאריך ה-23 באפריל, ראינו את איסטנבול שממוקמת בטורקיה. ראינו את ארבעת הגשרים באיסטנבול, שיוצרים גשר אחד גדול, המחבר בין חלקה צפונית וחלקה דרומית. בשעה 12:00 בלילה עברנו מתחת לגשר האחרון  הגשר הרביעי ויצאנו להפלגה לים האגאי מהים השחור.

חווית ההפלגה

שמחנו על ההרפתקה להפליג בים האגאי, כי שום סכנה לא ארבה לנו והבנו שאט אט אנו מתקרבים בישראל. בשעה 7:00 בבוקר ביום למחרת ה- 24 באפריל, דפקו לנו בדלת, אלה היו השכנים שלנו שהיו נחמדים מאוד ואפילו הזמינו אותנו לקפה ועוגיות. בשעה 9:00 הלכנו לארוחת הבוקר. אחרי שכולם סיימו לאכול הכניסו לשם שולחן עם פירות אקזוטיים היו שם כל סוגי הפירות החל מדובדבן עד למלון טרי. התפלאנו מאוד והופתענו, כי באנו ממדינה קרה, שבקושי רואים דברים כאלה שם וגם כי זה היה חודש אפריל. אחרי כמה שעות הלכנו למועדון שהיה שם. הכל היה באונייה זו, הייתה בריכת שחייה, היה מקום לשחק שח-מט, היו שכנים נחמדים – זו הייתה הפלגה נהדרת. בסופו של יום עברנו ליד קפריסין, שמחנו כי הבנו שעוד מעט אנחנו  מגיעים למדינת ישראל.

בשעה 12:00 בלילה ביום השלישי למסע שלנו היינו קרובים לנמל חיפה והגענו!

שם הזמינו אותנו לאולם בו התקיימה התארגנות לקבלת תעודות זהות, כסף ודרכונים. בשעה 16:00, עלינו למונית שהביאה אותנו למלון "המגדל". התגוררנו שם במשך יום אחד ועברנו לגור אצל קרובי משפחה, שחיים בקריית ביאליק. בקריית ביאליק אנו חיים כבר יותר מ-19 שנים. הנה היום אנחנו עדיין בקריית ביאליק יושבים ומספרים את סיפורינו פרט בפרט לאיזבלה קוזלינר, מתעדת סיפור העלייה שלנו משנת 2001.

העלייה הייתה כמעט לפני 20 שנה, שזה שני עשורים של מדינת ישראל. בתקופה זאת קבלו אלפי אנשים אישור לעלות ארצה בשביל כולם זה היה דבר גדול ושמח, להיות בארץ, להתאחד עם בני המשפחה שלהם. עבורנו זה חיבור לשורשים שלנו, שבשבילנו זה היה סוג של נס!

הזוית האישית

איזבלה: לסיכום אני רוצה לומר, שנהנתי מהעבודה עם לידיה וסמיון. שמחתי שהייתה לי ההזדמנות לבקר אותם שוב ולהכיר עוד צד בסיפורם שלא הכרתי. מה שלמדתי מהסיפור שלהם, שלא כל עלייה צריכה להיות קשה עם בעיית של סכנות, חוסר מזון צפיפות ותנאים קשים. למדתי שעלייה יכולה להיות גם רגועה, מעניינת, כייפית, שיהיה נחמד ונעים, טוב לדעת שיש גם סיפורי עליות שמחות ומשמחות.

סמיון ולדיה: הנה היום אנחנו עדיין גרים בקריית ביאליק יושבים ומספרים את סיפורינו פרט בפרט, לאיזבלה קוזלינר, מתעדת סיפור העלייה שלנו משנת 2001.