העלייה של לאון
זהו סיפור על עלייה מטורקיה כילד קטן. נסיעות הלוך וחזור מטורקיה לישראל והפוך.
שמי יהודה ג'לרדין (לאון). בשנת 1948 עליתי לארץ לבד. שם שמרו מעליי מכרים מבוגרים. הורי אמרו לי " אל תדאג, אנחנו נבוא אחריך".נשלחתי למוסדות שונים בגלל, שקרוב משפחה שהיה אמור לאסוף אותי מאניית המעפילים לביתו לא הגיע, משום שהוא נפגע ערב קודם בפעולת ליל הגשרים המפורסמת.
לאחר כמה שנים שההורים שלי לא הצליחו לעלות לארץ מסיבות שונות, חזרנו לארץ מולדתי (טורקיה).
עליתי לארץ שוב פעם עם אחי הקטן (משה) ולאחר העלייה הלכנו לבית הספר הנמצא בפתח תקווה. אחרי כל יום לימודים בבית הספר הלכתי לעבוד בעבודות שונות, על מנת לפרנס את עצמי ואת אחי הקטן.
לאחר סיום הלימודים, התגייסתי לצבא. עם שחרורי גרתי באשדוד, עם הקמת העיר בתחילתה. בשנת 1962 הגיעו לארץ הורי עם אחותי הקטנה אך, ללא אחותי הגדולה. התגוררנו ביהוד, איפה שהנני גר כיום. גילינו שהם חולים. לאחר שנה שנתיים ההורים נפטרו.לקחתי על עצמי את עול המשפחה: לפרנס ולדאוג לאחי הקטנים. לאחותי הקטנה (זלדה) הייתה חברה ושמה פרלה. לאחר כמה שנים טובות התחתנתי איתה, וכיום יש לנו 3 בנות ו- 7 נכדים בגילאים שונים.
מילון
ליל הגשריםפעולה של הפלמ"ח בתקוופת השלטון הבריטי, שבה הותקפו 11 גשרים ברחבי הארץ בלילה אחד.
ציטוטים
” הוריי אמרו לי"אל תדאג אנחנו אחרייך."“