מאגר סיפורי מורשת

שמי ארלט זנדבנק, עליתי לארץ עם משפחתי בשנת 1955 בחודש אוקטובר. הגענו לאשקלון למעברה והתגוררנו בצריף עם הורי ועם שמונת אחי ואחיותי. גדלתי בבית עם אימא מאוד יצירתית: אימא סרגה, תפרה ורקמה. אני מספר שמונה בין אחי ואחיותי, ולכן ספגתי אומנות מאימא וזאת הייתה תחילת הסקרנות שלי ומקור ההשראה שלי. יש לי זיכרון ילדות מאוד חזק: הייתי תלמידה בכיתה א' בבית ספר א.ד.גורדון באשקלון, והמורה שלי לקחה אותי לדוגמא בכל כיתה כדי להראות איך צריך להגיע לבית הספר, וזאת בגלל הסינרים הרקומים שאמי תפרה לי. בפורים אמי תפרה לי תחפושות מיוחדות ומקוריות כמו למשל אבטיח, שמש וחלזון.

בילדותי

אמנות למדתי במספר מקומות: לאחר פרישתי מהעבודה בתעשיה האווירית הלכתי ללמוד אמנות, זה היה החלום שלי. התחלתי במתנ"סים בחוגים לקרמיקה ובהמשך נרשמתי לחוג במכללת ספיר בשער הנגב והמשכתי לקחת שיעורים אצל מורים לציור. המורה שלי לקרמיקה היתה נתנה אב והמורה שלי לציור היה רפי רווה. פיסלתי בחימר פיסול פיגורטיבי ולקחתי חלק בחוג לכלים מצויירים. משמעות היצירה עבורי היא גדולה: גיליתי עולם ומלואו וזה עדיין ממלא אותי ומרגש אותי כל פעם מחדש לאחר שאני מסיימת יצירה.

זכרונות מבית ההורים

שמי ניתן לי על ידי אחי הגדול חיים. נולדתי במרוקו בעיר שנקראת מוגדור. אני זוכרת את הרחוב שגרנו בו, ומעבר לזה לא זוכרת משום שעליתי לארץ בגיל 5. הבית שבו גדלתי היה בית גדול עם חצר פנימית. בחצר היה חדר למטפלת שלנו ,שדאגה לקחת אותנו לים. אני זוכרת שבים היו שני ביתנים ששייכים למשפחתי ואני זוכרת שקראנו להם 'קבין'. במוגדור היה ים (הים האטלנטי), העיר מוגדור ידועה במבחר ועושר סוגי הדגים שיש בים וכמות גדולה מאוד של מסעדות דגים. בשנת 1955 באוקטובר עלינו לארץ כל המשפחה והגענו לאשקלון.

מימין: אני עם אחי, משמאל: הוריי ביום נישואיהם

הוריי ואחיי במחנה המעבר במרסיי

בארץ האחים למדו בבתי ספר שונים ואמי למדה באולפן את השפה העברית. גרנו בצריף במעברה שבאשקלון. הקליטה היתה לא קלה משום שלא קיבלנו שום הכוונה. בעת הכרזת המדינה עדיין לא נולדתי.

משפחתי

שם אמי מסודי ושם אבי משה, אחי ואחיותי: ג'קי ז"ל, חיים ז"ל , לילי, שימעון, ז'קלין, ניסים ז"ל, גדעון, אני (ארלט) ודוד. לאבי הייתה מכבסה ואמי היתה עקרת בית. אני זוכרת שהוריי מאוד הקפידו על הופעתם החיצונית והתלבשו באופן אלגנטי. גרנו בשכונה מעורבת של יהודים ולא יהודים. אני זוכרת את הארוחות החגיגיות שאמי הכינה והשקיעה (אמי היתה בשלנית גדולה). מקומות המפגש היו בעיקר בית הכנסת שבשכונה. המטפלת שלנו והעובדים של אבא ערכו את הקניות (אני זוכרת זיכרון ילדות שאחד העובדים של אבא העמיס את הקניות על הגב בתוך סל נצרים גדול בצורת קונוס).

בילדותי

החברים בשכונה היו ילדי משפחה לא יהודית – כמדומני מוסלמים, ובשעות הפנאי שיחקנו ברחוב בכדור על קיר גדול לאורך הרחוב ושיחקנו גם קלאס וקפצנו בחבל. יש לי זיכרון ילדות שהמורה/גננת היה מעניש במכות עם סרגל על קצות אצבעות של כף היד. בארץ הייתי בגן חובה ובכיתה א' בבית ספר גורדון, למורה שלי קראו שרה והיא עברתה את שמי לרחל. אני זוכרת שמאוד אהבתי אותה. הייתה תלבושת אחידה: חולצה בצבע תכלת שעליה סמל בית הספר וחצאית כחולה כהה. אהבתי מאוד את מקצועות האנגלית והגאוגרפיה. עוד אני זוכרת שהגיעה קבוצת אנשים מחו"ל שהקליטו אותי ברשמקול מדקלמת את ימי השבוע והחודשים, אני זוכרת שלמורה לאנגלית קראו שילה והיא היתה מאוד גבוהה, היא דיברה אתנו באנגלית. את מקצוע החשבון לא אהבתי במיוחד. בבית הספר היה חדר אוכל שבו אכלנו את ארוחת הצהריים ואהבתי את התורנות בחדר האוכל, בעיקר כי היה לי את החופש להכין מאכלים שאינם מוכרים לי. אהבתי בילדותי לאכול קוסקוס, סופריטו וחמין. הממתקים שאהבתי לאכול הם עוגיות קוקוס וממתק תמרים שאמי הכינה. היה ברחוב מוכר ממתקים שאצלו קניתי תפוח עץ בציפוי מתוק בצבע ורוד ופתיתי קוקוס בצבעים שונים בתוך שקיות נייר.

משפחתי

השתייכתי לתנועת הנוער העובד והלומד ומאוד אהבתי להגיע לפעילויות. כנערה מאוד אהבתי ריקודים ומוזיקה של להקת הצלליות של הזמר קליף ריצ'רד. אהבתי גם מוזיקה ישראלית של שלמה ארצי ויהודית רביץ. השתתפתי באופן קבוע במקהלת בית הספר והלכתי גם לרקוד ריקודי עם, נהגתי לרקוד במועדון של הנוער העובד והלומד יחד עם קבוצת החברים מהתנועה.

בעבודתי בתעשיה האווירית הכרתי את אישי היקר נפתלי בטיולים של חוג להגנת הטבע שארגנו בעבודה, הכרנו בטיול לרמת הגולן למטיבי לכת הוא תמך בי ועזר לי וכך נרקם הקשר בינינו. את ההורים שלי שיתפתי בזוגיות שנרקמה בינינו ולאחר ארבעה חודשי חברות נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים: קרן, נדב ויובל. בתי הבכורה קרן היא ביולוגית ימית באילת, נדב מהנדס אלקטרוניקה ברחובות, ראש צוות מהנדסים בהייטק וליובל יש חברת הייטק בתל-אביב.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שנערכה בבית הספר היובל באשדוד, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה טלי רביבו.

ארלט תרמה שני סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו כאן: 

פגישה עם העבר

הדרך שלי לאמנות

ארלט ואליסיה