מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה של סבתא לאה וירהיים

אני וסבתא בחצר בית הספר
תמונה של סבתי כשהייתה קטנה
הסיפור של סבתא לאה

הוריה של סבתי לאה, אסתר לבית שוורץ מבוקרשט שברומניה ואבי יצחק רייכר מבוקרשט – רומניה, ברחו עם תום מלחמת העולם השנייה, כדי לעלות לארץ ישראל. המסע ארך כשלוש שנים. הם נדדו מהונגריה לאוסטריה, משם לאיטליה ובסוף עלו בספינת מעפילים לישראל. ספינת המעפילים "קדימה" הגיעה לנמל חיפה כשסבתא לאה הייתה בבטן של אמה. הספינה נתפסה על ידי הבריטים, והם שלחו אותם למחנות המעצר בקפריסין, שם נולדה סבתי בחודש פברואר של שנת 1948, בבית החולים הצבאי בלרנקה. את קפריסין עזבו בעקבות מאמציה של של גולדה מאיר להעלות את המעפילים ארצה. התנאים ששררו במחנה היו קשים והיא  היא ארגנה לילדים עד גיל שנה, עלייה לארץ. המשפחה הגיעה  מקפריסין לחיפה ב-27 במרס 1948 ליל פסח תשיח. ההורים זכו לשמוע את הצהרת העצמאות מפי דוד בן-גוריון ולראות את הבריטים מקפלים דגלים ועוזבים.

ההתאקלמות הייתה לא קלה, בלשון המעטה, אך כילדה קטנה, סבתא לא הבינה את הקשיים ורק בדיעבד הם נעשו ברורים ומוחשיים. הוריה היו ציוניים ועלו מתוך בחירה לכאן, הם בנו בית לתפארת, גידלו שני ילדים, את סבתא לאה ואת אחיה הצעיר ממנה ב-12 שנים ראובן. בילדותה היו לה מעט חברים כי אמה הייתה חרדה לה מאוד, ולא רצתה שסבתא תהיה לבדה. אמה רצתה תמיד להיות לידה, ולכן ירדה איתה לשחק ולא אפשרה לה עצמאות, מה שהפריע לקשרים עם הילדים האחרים. הפחד שלה היה כה גדול, שנהגה ללוות אותה לקייטנה ולעזור למדריכים. רק בבית הספר ובתנועה נוצרו חברויות שהחזיקו שנים. למרות הבית הצנוע המשפחה תמיד קיבלה חברים ואורחים מחו"ל. כשסבתא הלכה לצבא היא ביקשה לשרת רחוק מהבית וכך פרשה כנפיים ויצאה לעצמאות.

לצערה של סבתי, אין חפצים שעברו מדור לדור, עקב המנוסה בזמן המלחמה והעלייה לארץ שארכה מעל 3 שנים. במצב זה אי אפשר היה לשאת חפצים. אולם היה שיר חנוכה ברומנית שאמא לימדה אותנו ושרנו כל חנוכה. השיר מבוסס על המנגינה של "ימי החנוכה חנוכת מקדשנו". במשפחתה של סבתא אין מנהג מיוחד, אולם כל השנים הם ערכו סדרי פסח מושקעים עם אורחים רבים, אוכל מצוין ושירים מתאימים.

סבתא רבתא הייתה חברת תנועה בבוקרשט רומניה וזכרה שירים רבים וגם שירי שטות הקשורים לחג. כל פסח נהגנו לשיר:

צ'ה פאצ'ה קוקואנה   – מה נשתנה מה עושה הגברת,

הלילה הזה פאצ'ה קפה – הלילה הזה עושה קפה,

שבכל הלילות  פאצה קומפוט – בכל הלילות עושה ליפתן,

אנו אוכלים שי נוי חאלים – אנו אוכלים וכולנו זוללים..

סבתא שמחה לציין שיש לה הרבה רגעים מאושרים כגון: הגיוס לצבא, סיום התיכון, נישואין,ילדים, נכדים, נסיעות וחברויות. וכמו בכל דבר, גם דברים עצובים שהם חלק מהחיים. לסבתא הרבה תחביבים ובעיקר קשר עמוק עם ילדיה ונכדיה, כמורה ומחנכת  גם עם תלמידיה. התחביבים שלה הם קריאת ספרים והאזנה לספרים בזמן צעידה. הצגות תאטרון, סרטים טיולים, סריגה יצירה, ציור, ריקוד וכל מה שמרחיב את הדעת, כל מה שמשמח את הלב. וגם בישול כשנדרש. היא אוהבת את כל החגים שנחגגים במשפחתנו בעם רב,עם כלות, חתנים, מחותנים, חברים ועולים חדשים.

סבתא פגשה את סבא בגיל 22 במסיבה, הם נישאו תוך שלושה חודשים, והנישואין הסתיימו לאחר 34 שנות נישואין עם ארבעה ילדים ונכדים. לסבא קוראים דני וירטהיים והוא בן ללאה שעלתה בעליה רביעית, מאושווינצ'ים – פולין, שם איבדה את כל משפחתה הענפה, במלחמת העולם השנייה. ולאפרים מברנו צ'כיה, שעלה בסוף העליה שלישית. לאה ואפרים נפגשו בקיבוץ שריד, שם הם נישאו ונולד בנם בכורם אמון. אמון ז"ל נפל בשיירת יחיעם במרס 1948. כשהקימו את קרית חיים נולדו ילדיהם, רותי ודני.

הילדים והנכדים במשפחה – אמון הבכור, על שם דודו אמון וירטהיים ז"ל שנפל בשיירת יחיעם במארס 1948, נשוי למרב בת אלרואי והם הורים ליואב (21) יעל (19) וישי (15), כיום, מנכ"ל מפעל ישראלי בארה"ב, שם גר עם משפחתו. עמית תושב יוקנעם אב לרוני (14) ותומר (12) בעל מפעל במפרץ חיפה. נועה  בת 43 בתפקיד בשירותי הביטחון, נשואה לאלון שוורץ יליד קרית חיים והורים לטל (13) מיכל (10)  ואייל (6), תושבי קרית חיים שסבא וסבתא רבא הקימו. נירה עובדת סוציאלית גרה ברמת ישי נשואה לרביב בן רמת ישי(הסבים שלו הקימו את רמת ישי), והורים לעמרי בן (10) עידן בן (7) ונעמי (5).

הזוית האישית

עמרי: נהניתי כשסבתא הגיעה לבית הספר למפגשים של התכנית. אני חושב שיש לסבתא סיפור מעניין ודרכו למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא שלי.

סבתא לאה תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו כאן 

מילון

מחנה המעצר בקפריסין
מחנות המעצר בקפריסין היו מחנות שהוקמו בקפריסין על ידי ממשלת בריטניה החל מאוגוסט 1946 ועד נובמבר 1949, לצורך כליאת המעפילים המגיעים לארץ ישראל.(ויקיפדיה)

שיירת יחיעם
שיירת יחיעם הייתה שיירת אספקה של חטיבת כרמלי במלחמת העצמאות שיצאה ב-27 במרץ 1948 מנהריה לקיבוץ יחיעם שהיה מנותק. השיירה נקלעה למארב, והותקפה על ידי כנופיות וכפריים ערבים בסמוך לכאברי. בהתקפה על השיירה נהרגו 46 אנשים.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”כמוכל עולה ההתאקלמות היתה לא קלה בלשון המעטה, אך כילדה קטנה, סבתא לא הבינה את הקשיים ורק בדיעבד הם נעשו ברורים ומוחשיים.“

הקשר הרב דורי