מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי סימון, עליתי ממרוקו , טנג'יר.  גרנו ביישוב מרוחק ממרכז העיר. אבי עסק במסחר, הייתה לו חנות לכול סוגי הבדים במרכז מסחרי. היינו משפחה מורחבת, שלושה אחים ושלוש אחיות. הבנות התחתנו אז בגיל מאוד צעיר.

כשהייתי ילד למדתי בבית ספר שהיה במרחק הליכה של חצי שעה מהבית שלי. עם סיום הלימודים בבית ספר יסודי. עברתי ללמוד בית ספר "אליאנס" בו אפשר ללמוד מקצועות כמו מכונאות, חשמלאות, רתכות ועוד מקצעות אחרים. הלימודים בבית ספר "אליאנס" היו רק בצרפתית. משעות הבוקר עד השעה 15:00 אחר הצהריים. לאחר כיתה ח' עוברים לבית ספר מקצועי בו לומדים מקצוע כמו: חשמלאות, מכונאות, רתכות ועוד מקצועות אחרים עד לתיכון. בבית ספר אוכלים וישנים עד סיום תיכון. בכיתות היינו לומדים יהודים וערבים ביחד כולל לימוד של השפה הערבית.

"העיר שנולדתי הייתה לא מפותחת, יישוב קטן כל כך שאפילו לא היה כביש, לא היו תשתיות ולא היו דברים מינימליים. התחבורה הייתה קיימת רק פעם ביום. היהודים התעסקו במסחר והיו עשירים כתוצאה מכך, לכן השליטה הייתה בידינו (בידי היהודים). ברוב בתי היהודים, ובמיוחד בבתים העשירים, היה עוזר מוסלמי שהיה עושה ניקיונות, כל מיני עבודות כגון: עבודות ניקיון, קניות וטיפול בכל מיני דברים אחרים."

בשנת 1964 עקב המהומות שהחלו במרוקו היהודים התחילו לעזוב את הערים ולעבור למקומות אחרים כולל עלייה לארץ ישראל. העלייה התחילה בשעות הלילה המאוחרות כדי שהערבים לא ירגישו שהיהודים עוזבים את העיר. יהודים שרצו לעזוב הוברחו לצרפת. בשביל לעבור לצרפת ממרוקו, הוברחנו באמצעות הסוכנות היהודית בשעות הלילה המאוחרות. עזבנו את הבתים בלי לקחת  דבר, השארנו מאחורינו את כל הרכוש. העזיבות התבצעו כל פעם בשכונה מסיימת. הייתי ילד קטן לא הבנתי מה המשמעות של כל זה, הרגשתי כאילו עוברים לגור בעיר אחרת ולא בארץ אחרת.

התרגשנו מאוד, ההרגשה הייתה שמחת חיים גדולה בגלל העזיבה. הוברחנו לצרפת, שם היה מחנה בשם "קון דארנס", היינו שם תקופה של כמה חודשים ורק אז עלינו ארצה.

ההסתגלות לחיים בארץ

החיים בארץ היו קשים בגלל חוסר ידע של השפה, חוסר הבנה של המנהגים ולא הבנו את המנטליות של הישראליים. החיים במרוקו היו פשוטים יותר לעומת החיים בארץ. במרוקו אין מוסדות, לא היה למי לפנות לקבלת עזרה מגורמים ממשלתיים לעומת הארץ,  יש הרבה מוסדות ממשלתיים וגורמים שניתן לפנות אליהם.

בגיל 18 התגייסתי לצה"ל. שרתתי בצבא בחיל הנדסה קרבית שנתיים וחודשיים, לאחר מכן למדתי טבחות בבית הספר "תדמור" בהרצליה, התחתנתי בשנת 1977 עם בחורה מקסימה מעכו שקוראים לה מימי, יש לנו 3 ילדים מוצלחים ואהובים. בהמשך התגייסתי לשרת במשטרת ישראל והייתי שם תקופה שרות של 32 שנים עד שיצאתי לגמלאות.

היום אני סבא ל – 5 נכדים מקסימים. כיום בתור גמלאי אני נהנה מהחיים.

הזוית האישית

סימון סבג: המסר אישי שלי הוא: הארץ שלנו היא גן עדן ואנשים צריכים ליהנות מהחיים פה ומכל טוב שיש לנו, הכי חשוב להעריך את המציאות בארץ שלנו.