מאגר סיפורי מורשת

אני נולדתי ב-1944, בעיר סצ'חרה בגאורגיה,. שם גדלתי וחייתי עד עלייתי לארץ.

החיים שם היו לא פשוטים, גאורגיה מדינה יפה, אבל מאוד התנכלו ליהודים.

אני הייתי הילד שרץ בכל הכפר שלי לברך על נרות חנוכה, כי לא הרבה ידעו את הברכה. היינו מדליקים נרות חנוכה, את הפתילות והדונג מצמידים לאח – תנור, וכך הדלקנו נרות, לא הייתה חנוכייה. וגם הדלקנו לאחר שכל החלונות היו סגורים, שלא יראו, כי מאוד שנאו את היהודים, הייתה אנטישמיות. גם בשחיטת הכבש בחגים, חשבו שהיהודים הורגים אנשים.

היום כשאני מדליק נרות אני נזכר בזה,.וגם נזכר בתרופות סבתא שהשתמשנו, כמו חומץ ומטלית להוריד חום גבוה, לא היו תרופות.

עליתי ארצה בשנת 1973 בתאריך 24 לספטמבר, יחד עם ההורים.

באותה השנה ב 6 לאוקטובר פרצה מלחמת יום הכיפורים. לא ידענו את השפה ולא ידענו מה לעשות.

אחרי המלחמה קיבלנו דירה מעמידר ואני התחלתי לחפש עבודה. לאן שלא שהלכתי, אמרו לי בכל מקום, תבוא אחרי המלחמה!

בסוף מצאתי עבודה במכתשים, ואחר כך עברתי למשטרה ל-25 שנים וגם התחתנתי.

אני גר בב"ש ליד הילדים שלי והנכדים, אנחנו משפחה גדולה. אני הכי אוהב להיפגש עם הנכדים שלי ולשחק איתם.

הזוית האישית

רועי הנכד – הקשר שלי עם סבא שלי התחזק ולמדתי על סבא דברים שלא ידעתי.