מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה שלי ארצה

אור ובלינה
תמונה של אחיי,אחיותי ושלי.
סיפור עליתי

אני בלינה בכר  שהרבני .

עליתי מטורקיה בשנת 1971 בגיל 18.

התגוררנו  במרכז איסטנבול. גדלתי במשפחה חמה ואוהבת עם עוד שני אחים ושתי אחיות.

אחד מהזיכרונות האישיים שלי הוא העלייה שלי לארץ.

אחי הבכור ז"ל עלה  ארצה ב – 1964 מאותו רגע התחילו החלומות של משפחתי ושלי: "מתי נוכל אנחנו לעלות ארצה?"

בשנת 1968 אחותי הבכורה עלתה ארצה בשביל להתחתן. ביחד איתה עלו גם אימי ואחותי הקטנה ואני נשארתי בטורקיה לשמור ולטפל באבי ובאחי הקטן . ההפתעה שהכינו לי הייתה שאבא שלי החליט להביא אותי לחתונה של אחותי בארץ ישראל. וכשחזרתי לטורקיה לאחר החתונה החלום שלי היה "מתי אני עולה ארצה?"

בשנת 1971 הוחלט לשלוח אותי לארץ לגור אצל אחי שהיה כבר נשוי, הייתי אז בת 18 והלכתי לאולפן בגבעתיים בכדי ללמוד עברית. פגשתי שם מלא עולים חדשים ממדינות שונות שבאו גם ללמוד עברית.

לאחר כחצי שנה הכירו לי בחור בשם ניסים שהפך להיות  בעלי.

בשנת 1972 החלטנו ניסים ואני להתחתן כשהייתי בת 19, הוריי עלו ארצה לחתונה שלי וכעולים חדשים, הוריי קיבלו דירה מהסוכנות בפתח-תקווה וגרו עם שני אחיי הנותרים.

בעלי ואני קנינו בית בתל-אביב וגידלנו שם שלוש בנות.

הזוית האישית

בלינה זו הייתה חוויה נהדרת לשבת ולעלות זיכרונות מחיי.

אור זו הייתה חוויה כיפית ומעניינת כאשר ביליתי עם סבתי.

מילון

איסטנבול
העיר הגדולה בטורקיה, בעבר שימשה כבירת האימפריה הביזנטית ואחריה כבירת האימפריה העות'מאנית.

ציטוטים

”החלום שלי היה "מתי אני עולה ארצה?“

הקשר הרב דורי