מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם כהן. נולדתי בשנת 1941 ואני סבא של סהר. אנחנו גרים אחד ליד השני (במרחק של קיר אחד בין בית לבית). אנחנו משחקים הרבה פינג פונג בחוץ. סהר הוא הנכד-הבן היחיד שלי (יש לי 6 נכדות).

ילדות

מבחינת תבואה, היו שנות רעב. לאחר שהגעתי לארץ ישראל העברתי את ילדותי כך: אחר הצהריים הלכתי לנוער העובד. היינו משחקים פינג פונג, כדורגל. אני נולדתי בתימן בכפר בני זוהר. אבי היה סוחר תבלינים ואמי הייתה אורגת בגדים. בתימן ישנם הרבה מאוד הרים, היינו זורעים דורה ושעועית. אם לא היה יורד גשם לא הייתה תבואה והיו עוד קשיים..

עלינו  לארץ בשנת 1949. יצאנו משדה התעופה עדן שבתימן. הדרך הייתה מאוד מאוד קשה. אחד מהקשיים היה לשבת במטוס הרבה זמן ולחכות עד שנגיע לארץ. לאחר זמן מה הגענו לשדה התעופה בישראל (נתב״ג) ולא הבנו מה קורה שם, היינו רגילים לתימן. כשהגענו לארץ הייתה תקופת צנע כי הארץ עוד הייתה בחיתוליה. היו לנו תלושי אוכל שהשתמשנו בהם כדי לקנות אוכל כי לא היה כל כך מה לאכול. היה גם משטר צבאי היו אנשים שהיו מוגבלים לצאת מהבית.

מאכל שהיה לנו בתימן

בתימן לא היה שמן, אזהיינו משתמשים בחמאה שהגיעה מהחלב. ולי היה תפקיד מיוחד: היינו מייצרים את החמאה ע"י דלורית שהיינו חותכים למעלה ומנקים אותה טוב, תולים איפשהו ומנדנדים עד שיוצאת חמאה שאותה היינו ממיסים והופכים לשמן. בתימן קראו לשמן הזה ״סמנה״. היו לנו 3 פרות והייתי רועה אותן שעתיים ביום. אמא שלי הייתה שולחת אותי למורה ללמוד לקרוא תורה.

ההתיישבות בארץ

בסיום העלייה התיישבנו בעין שומר שזה מחנה עולים. בעין שומר היה ממש קשה: לא היינו רגילים לתנאים של ישראל אלא לתנאים של תימן. כמעט חטפו שם קרוב משפחה שלי. ישבנו כמה חודשים בעין שומר ואז הגענו לרמת ישי ועד היום אני חי שם. למדתי בפנימיית ״ימין אורט״ שבעין הוד. עבדנו בחקלאות בהר הכרמל, זה היה המקצוע הכי אהוב עלי. המקצוע הכי שנוא עלי היה אנגלית (הייתי מבריז מהשיעור). בתימן דיברנו אשורית אז כשהגענו לארץ היה לנו קל ללמוד עברית.

הזוית האישית

סבא אברהם השתתף בתכנית הקשר הרב דורי, התשע״ט, ותועד על ידי נכדו סהר. התכנית נערכה בבית הספר ארזים שברמת ישי.