מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה מתימן

יונה פרחי והנכדה אגם לוי ומור
הלבוש שלי בתימן-עבודת יד
אחותי שושנה כנראה מחטופי תימן

עלינו מתימן בשנת 1949.
ההורים  היו בעלי מקצועות: הם היו תופרים בגדים, רקמו , ארגו שטיחים ואת כל זה היו מוכרים לגויים.
בשנת 1949 עלינו ארצה באווירון. במשך כל השנים, כל הזמן הייתה אוירה בבית שיבוא יום ונעלה לארץ הקודש.
הדרך לא הייתה פשוטה, כל הדרך הילדים רכבו על גמלים ולבסוף הגענו לעיר עדן. העלייה הייתה קשה מאד בדרכים היו מחסומים והערבים ביקשו דמי כניסה וזה היה בעיקר בכניסה לעדן. היו משפחות עניות  מאד שלא יכלו לשלם דמי כופר נפש. למזלנו, אצלנו הסבא היה בעל אמצעים כספיים טובים כך שהסתדרנו ויכולנו גם לעזור לעניים לעלות לארץ.
 
כשהגענו לארץ ישראל הגענו למחנה עין שמר. ממחנה עין שמר עברנו למעברת בנימינה. בזמן העלייה אמי הייתה בחודש שביעי להריונה ובמחנה עולים ילדה את הבת שושנה והילדה הייתה בבית התינוקות בעין שמר. אני זוכר שהתינוקת הייתה בערך בגיל חודש ימים, בזמן הזה כל יום אמי הייתה מגיעה לבית התינוקות בכדי להניק את התינוקת ואני הייתי מלווה אותה לכל הנקה. אחרי חודש ימים נלקחה מהורי בטענה שהילדה מתה וכמובן שהיא נמסרה למשפחה אחרת לאימוץ.
אמי המשיכה לבקר בבית התינוקות לבקש את הבת וכל פעם האחיות סגרו בפניה את הדלת בטענה שהבת מתה. כמובן שאנחנו  לא השלמנו עם הנתון הזה ועד עצם יום הזה אנחנו מחפשים את בת הנעדרת שהיא חלק מאובדן ילדי תימן האבודים. לדעתי, זה הדבר קשה ביותר שהיה לתימנים בזמן העלייה.
 
אחרי התקופה במעברה עברה המשפחה לחדרה. אני היום גרה בהרצליה לשם עברתי אחרי נישואי. 
 
זכור לי סיפור על סבי, הסבא שלי העלה מתימן ספרים ואחד הספרים שהיה ברשות משפחת פרחי מלפני כמה דורות נעלם. הטענה הייתה שהאנייה עלתה באש וכל הספרים נשרפו.הספרים  כנראה, נלקחו למוזיאונים שונים בארץ ובעולם ואני יודעת היטב שכמה ספרים נתגלו במוזיאונים בחו"ל.
  
זיכרונותי מהעליה הם  זיכרונות של ילדה קטנה בערך בת חמש. אולם אני זוכרת, שבזמן העליה נלקחו ממשפחתי ומשאר עולים בגדים ותכשיטים שהיו מאד יקרים ואנחנו בתמימות שלנו האמנו לשקרים.    

מילון

הגשמה
להפוך את החלום למציאות

ציטוטים

”לשקר אין רגליים“

”עד עצם יום הזה אנחנו מחפשים את האחות הנעדרת שהיא חלק מאובדן ילדי תימן האבודים.“

הקשר הרב דורי