מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה מרומניה לכפר נוער בישראל

סבא ואני משוחחים על הסיפור של סבא
בימים הראשונים שלי בכפר הנוער מאיר שפיה
דרכי מילדות לבגרות

שמי ליאור צ'יסמריו, נולדתי ברומניה בשנת 1952 כבן יחיד להוריי וגדלתי בעיקר עם אמא שלי, מלה. כילד הייתי ילד שובב, ממציא המצאות ומפרק מכשירים כדי להבין כיצד הם פועלים. את כל הבית הייתי הופך לכלים, למברגים וחוטים ומחבר את הכל כאילו היו אלה מכשירים חדשים פרי דמיוני הפרוע. בלימודים לא כל כך התעניינתי ובנוסף לעניין שהיה לי בטכנולוגיה, הייתי מצייר מאוד יפה. עד כדי כך שבכיתה ג' המורים הבחינו בכך ודאגו שאבחן לבית ספר לאומנויות ואכן, עברתי ללמוד פיסול וציור בנוסף ללימודים הרגילים. כשהגעתי לכיתה ו' הוריי בישרו לי שאנחנו עולים לארץ ישראל. כאשר סיפרתי בבית הספר שאנחנו עוזבים ועוברים לארץ ישראל, המורה הציגה את זה בפני הכיתה תוך שהיא מביישת אותי שאני נוטש את המדינה, רומניה, ו"פולש" לפלשתינה. אירוע זה הותיר בי טראומת ילדות.

מול טראומה זו, העלייה לארץ הייתה חוויה בלתי נשכחת לילד שגדל במציאות כלכלית קשה, כפי שהיה ברומניה באותם ימים. עלינו לארץ כנוסעים באניית הפאר "מאספיה" בשיט שנימשך כחודש בתנאים הזהים לאלו של התיירים שהיו באנייה. זה אומר שש ארוחות ביום, חדרי משחקים, בריכות שחיה ועוד מיני פינוקים. דבר מופלא לילד שבא ממדינה קומוניסטית ענייה. במהלך השיט ביקרנו במדינות לאורך החוף: בעיקר איטליה, יוון וקפריסין, דבר אשר הותיר בי רושם וחוויות בלתי נשכחות.

האונייה בה הפלגנו

תמונה 1
"מסאפיה"

עם הגעתנו לארץ החליטו הורי לשלוח אותי לבית ספר-פנימייה "מאיר שפיה", שממוקם עד היום בגב כפר פוריידיס שליד זיכרון יעקב, כדי שאלמד עברית, וגם כי היה להם קשה לכלכל אותי. בבית הספר הזה מצאתי בית ומחנכים שהיו קשובים לילדים וזה היה המזל שלי או הגורל שלי שכוון מלמעלה, כי מפה למעשה כוונו כל חיי.

המפגש שלי עם כיתתי בכפר

תמונה 2

גם בבית ספר זה הבחינו המורים והמחנכים בכישוריי המיוחדים, שחלקם בתחום האמנות וחלקם בטכנולוגי, ואפשרו לי להתפתח בתחומים אלה, כאשר ברור להם שהלימודים העיוניים לא בתחום מעיני. בתחום האמנות נתנו לי חדר וסיפקו לי חומרים כגון חימר לפיסול, צבעים לציור ועוד. בנוסף גייסו את כישוריי לנושאים טכניים כגון הפעלת כל אמצעי התאורה והקול לבמה והקרנת הסרטים בסופי שבוע, גם הכנת התפאורות להצגות בחוג הדרמטי הופקדו בידיי. וזה כמובן מבלי לפטור אותי מעבודות המשק כרפתן וחלבן, שמאוד אהבתי גם כן.

אני בצעירותי בכפר

תמונה 3

בית הספר היווה עבורי כר פורה לפיתוח כישרונותיי בתחום העיצוב והיצירה כאשר שם הונח הבסיס להמשך חיי המקצועיים כמעצב גרפי, פרסומאי ואיש שיווק. גם היום אני מאוד קשור לכפר ולחבורה איתה גדלתי והתפתחתי, כולל בני כיתתי, מוריי ומחנכי. אני מבקר רבות בכפר ומביא לשם את משפחתי ומסביר להם היכן גדלתי. פעם בשנה במשך כל השנים ועד היום, למעלה מ- 40 שנה, אני ובני כיתתי נפגשים ביום העצמאות בכפר ליום שכולו חזרה לימי הילדות בחגיגה מדהימה של זיכרונות וכמובן 'חפלה' ומנגל על הדשא עליו גדלנו. זר לא יבין זאת.

עם סיום לימודיי התגייסתי לצה"ל וגם פה, כישורי האמנותיים התגלו והנחו את דרכי. די בהתחלה גילו גם מפקדי את כישוריי ומחניך בקורס נשלחתי למדור הדרכה של בה"ד 7, שהיה אז בסיס הלימודים של חיל הקשר (לימים חיל התקשוב). שם עסקתי בהכנה גרפית של חומרי לימוד, הכנת סרטי וידאו ללימוד (וידאו היה אז דבר מהפכני) ושירתי בתחום זה במהלך כל תקופת השירות שלי וכן בשנתיים נוספות בשירות קבע. בסיס זה שקיבלתי הן בשפיה והן בשירות הצבאי היווה מצע להמשך דרכי כמעצב גרפי ופרסומאי עד עצם היום הזה.

הזוית האישית

סבא ליאור: היה חשוב לי להנחיל לנכדי את העקרונות והדרך אותה עשיתי ומצפה שילמד מכך. דע מהיכן אתה בא ולאן אתה הולך והיה נאמן לדרכך.

הנכד נועם: לדעתי הסיפור מאוד מעניין ומלמד אותי איך סבא היה חיי כל שנותיו.

מילון

פוריידיס
כפר ערבי בסמוך לזיכרון יעקב

מֵאִיר שְׁפֵיָה
כפר נוער ליד זכרון יעקב בצדה הצפוני של דרך ואדי מילק. הוא הוקם בשנת 1891 כמושבת בת של זכרון יעקב הקרובה, בשם "מאיר שפיה": "מאיר" על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד ואבי בית רוטשילד, ו"שפיה" בעקבות השם הערבי של המקום. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בבית הספר הזה מצאתי בית ומחנכים שהיו קשובים לילדים וזה היה המזל שלי“

”כשסיפרתי בבית הספר שאנחנו עוברים לישראל, המורה ביישה אותי ואמרה שאני נוטש את המדינה - רומניה“

הקשר הרב דורי