מאגר סיפורי מורשת

אני רוצה לספר על העלייה שלי עם משפחתי לארץ מרומניה.

בסוף ינואר 1965 יצאנו מהעיר שלנו, בוטושאן, לרכבת המגיעה לעיר הבירה של רומניה, בוקארשט, שם עלינו לטיסה לאיטליה, הגענו לעיר נאפולי הנמצאת באיטליה. זו עיר נמל, והיינו אמורים לעלות על אנייה שמגיעה לארץ ישראל.

בעיר נאפולי העבירו אותנו לבית מלון, היות ולא הייתה אנייה זמינה מיד. גרנו במלון שבועיים, הייתי נערה בת 14 ואחי, אברהם, היה ילד בן 9, ואני זוכרת שהיה לנו מאד משעשע במלון, למרות שהיה אסור לצאת מהמלון, מצאנו כמה משחקים שאפשר לשחק בתוכו.

לאחר שבועיים, עלינו סוף סוף לאנייה המפליגה לארץ.

שמה של האנייה הייתה "אנוטריה". התחילה ההפלגה ולאחר יום הפלגה התחילה סערה איומה בים. היות וזו היתה תקופת חורף, הסערה הייתה ממש קשה, הגלים היו מאד גבוהים, האנייה הטלטלה מאד ואני זוכרת איך כל הכלים בחדר האוכל עפו מהשולחנות, בתוך התאים שלנו חפצים נעו מצד לצד, וכל הנוסעים הקיאו בצורה נוראית.

הייתי בטוחה שנטבע ולא נגיע לעולם לארץ ישראל, מקום עליו חלמנו בגולה להגיע אליו. לאחר חמישה ימים נוראיים כאלו, התעוררנו בבוקר וראינו מולנו הר ירוק יפהיפה ועליו בתים יפים וממש לא האמתי למראה עיני, הגענו לארץ ישראל.

עכשיו כשאני נזכרת במראות אלו ומעלה אותם בכתב, יש לי דמעות בעיניים, זה מרגש אותי מאד. הרגשתי אז כמו הגשמת חלום ושמחתי מאד.

הזוית האישית

יהב: היה לי מרגש לשמוע את סיפור העלייה של סבתא שלי ולמדתי דברים חדשים עליה ועל סיפור עלייתה לארץ ישראל.