מאגר סיפורי מורשת

סיפור עלייתו של סבא מאיר (מצד אבא)

סבא מאיר נולד במרוקו, בערב ל"ג בעומר בשנת 1928 בעיר פס, להורים אברהם ופרחה הרוש. הם גרו בכפר שנקרא קסבי, לסבא היה אח בשם עמרם שנפטר בגיל 18 וקבור במרוקו. ושלוש אחיות: עזו ז"ל שנפטרה בארץ, רינה (רובידה) ושרה.

מכיוון שסבא נולד בל"ג בעומר משפחתו נהגה במרוקו לערוך הילולה גדולה לזכר רבי מאיר בעל הנס. מנהג זה נמשך עד היום, אחרי שהוריו נפטרו לקח סבי על עצמו אחריות להמשיך מנהג זה וכל שנה נערכת בביתם הילולה גדולה' אליה מגיעים אנשים רבים.

במרוקו היו להם חיים עשירים ומגוונים. הם חיו בקהילה יחד עם הערבים כשמערכת היחסים ביניהם הייתה מיוחדת. היהודים במרוקו של אז היו בעלי השפעה גדולה, הם היו אנשי מסחר ולא מעט מהם היו בעלי ממון רב ולכן הערבים כיבדו אותם ואפשרו להם לקיים את מצוות השבת והחגים כולל המנהגים. בנוסף, אצל המשפחות היהודיות היה נהוג שהמשרתות הערביות היו עוזרות לנשים בעבודות הבית ובגידול הילדים והגברים הערבים היו "גוי של שבת", שאצלם היו שומרים את פלטת השבת שנקראה "פרנה" (תנור מיוחד). עד שבשלב מסוים הערבים החלו להתנכל ליהודים לגנוב את רכושם וגרמו נזקים לרכוש ולחנויות.

סבי שמע על העלייה לארץ ישראל במסגרת הסוכנות היהודית, שבאותה תקופה של שנות החמישים המאוחרות והשישים, העלו רבים מיהודי מרוקו לארץ ישראל. באותו זמן, זה היה כל חלומם ורצונם ולשם כך התפללו כל הזמן, לעלות לארץ ישראל וכך התמזל מזלם והם עלו לארץ ישראל דרך צרפת ישירות לארץ בשנת 1962.

סבי וסבתי התחתנו במרוקו כפי שהיה נהוג באותה קהילה אז, במסגרת שידוכים בין משפחות. כשסבתי הייתה בת 13, הודיעו לה שהיא אמורה להתחתן עם סבי בבוא העת  ואכן בגיל 15 היא התחתנה עם סבי שהיה בגיל 25. במרוקו הם גרו בדירת חדר ונולדו להם שני ילדים, הבכורה פאני שקרויה על שם אמא של סבי פרחה ז"ל, שהיא הייתה מיילדת במרוקו וגם זו שילדה את סבתי, ולאחר כשנה וחצי נולד להם בן.

ההתרגשות הייתה גדולה במשפחה מכיוון שבשתי המשפחות לא היו בנים.

לסבא שלי היה אח שנפטר בגיל שמונה עשרה והוא קבור במרוקו, מותו גרם לשבר עמוק במשפחה ולכן כשנולד הבן לסבי הייתה התרגשות מאוד גדולה, וסבי החליט לקרוא לתינוק שנולד על שם אחיו שנפטר עמרם.

סבי וסבתי עלו  לארץ עם שני ילדים קטנים פאני ועמרם, יחד עם הוריהם משני הצדדים ואחיהם, 3 אחיות של סבי ושתי אחיות של סבתי.

כשהגיעו לארץ העבירו אותם ישירות לשכונת המעברות בבאר שבע, שכונה שנבנתה עבור העולים ממרוקו. הם גרו בבית קטן כמה משפחות, בשכונה צפופה וללא תנאי מחייה נאותים. הביוב היה זורם ברחוב, זבל וצחנה בכל מקום. סבי מספר שהיו חולדות רבות שמסתובבות בשכונה ואף נמצאות בבתים. התנאים מאוד הקשו על אורח החיים שלהם, בנוסף לקשיי ההתאקלמות, שפה, מציאת עבודה, בריאות ופרנסה. בשלב מסוים סבי התקבל לעבודה בחברת בזק ועבד שם במשך 35 שנה, עד למעמד של מנהל עבודה בכיר בחברה.

לאחר שנתיים של מגורים במעברה, עברו לגור בשכונה ג' בבאר שבע, בבית שקבלו העולים בכדי לפנות את המעברות.

סבי גדל במשפחה דתית מאוד והוא עצמו אדם דתי מאוד ובמרוקו וגם בארץ הם הקפידו ומקפידים על שמירת השבת והחגים. אביו היה רב גדול מאוד במרוקו והיו מגיעים אליו מכל הכפרים והערים לקבל את בירכתו. בכל יום שישי אני נוהגת ללכת לבקר את סבי והוא תמיד דואג להזכיר לי כמה חשוב לשמור על המסורת של אבותינו והוא רוצה שאשמור את השבת ואת המנהגים.

בחג פורים, יום לאחר קריאת המגילה, אנחנו נוהגים לערוך סעודת פורים אצלם יחד עם כל האחים של אבא ובני הדודים, סבתא מכינה קוסקוס ולקראת הערב אוכלים ארוחה גדולה ושותים יין. וכשכולם הולכים סבתא מחלקת לכל משפחה משלוח מנות עם עוגיות טעימות שהיא מכינה.

מתעודת העלייה של סבא של אבא שלי, רבי אברהם הרוש ניתן ללמוד שהם עלו ב-12/3/1962 ממרוקו ושלהורים של סבא רבא שלי קראו יצחק ופרחה הרוש, ושסבא רבא שלי רבי אברהם נולד ב-1891, וסבתא רבתא שלי נולדה ב-1905.

סבא רבא שלי רבי אברהם הרוש עלה עם אשתו פרחה ושלושת ילדיהם, שרה, רינה (רובידה) ובנם שהיה נשוי, סבא שלי רבי מאיר הרוש.

הזוית האישית

שקד פגשה את סבה, רבי מאיר הרוש, שמעה את סיפורו ויחד עמו תיעדה את סיפורו המרתק.