מאגר סיפורי מורשת

העלייה של משפחת אוחנונה ממרוקו אל ארץ הקודש ישראל

שלום, שמי הילה אוחנונה ואני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. דודתי ליזה (אחותו של אבי) ליוותה אותי בתכנית וסיפרה לי את סיפור משפחתה.

משפחתו של אבי – אברהם, עלתה ממרוקו בחודש סיון 1963. המשפחה מנתה זוג הורים ו-8 ילדים, התשיעי בבטן. דודתי ליזה נולדה בשנת 1959 בבית חולים סופי בקזבלנקה.

סבא יוסף היה בעל שם וכבוד במרוקו וכולם קראו לו בתואר כבוד הראיס. סבא יוסף וסבתא אסתר חיו בשכונה שנקראה רחוב האנגלים בעיר קזבלנקה שבמרוקו. הם גרו בקומה השנייה, כשבקומה הראשונה היה בית הכנסת בו גרה אחות של סבי ששמה היה אסתר ובעלה רבי חביב שהיה רב גדול ואף זכה לרפא אנשים. כששמעו זאת הערבים המרוקאים באו לנסות מזלם אצל המרפא. כשהיה אחד מהם נכנס, דודה אסתר הייתה מקבלת את פניו ומפנה אותו לרב. החולה לא היה מצליח לראות את הרב, הרב היה נעלם מעיניו כי רצה לרפא רק יהודים.

ביתם של סבא וסבתא היה כביתו של אברהם אבינו, תמיד היו בו אורחים רבים. בתקופה מסוימת אף  קיבלו משפחה של ארבעה נפשות להתגורר עימם ותמיד הייתה בבית שמחה.

סבתא וסבא רבא רצו שסבא וסבתא יעלו לארץ ישראל בעלייה שהייתה בשנת 1954, אך סבא וסבתא לא הסכימו לעלות. עברו עוד מספר שנים עד שהצליחו לשכנעם. כך בשנת 1963 הצליח סבא יוסף למכור את הונו תמורת כרטיסי עלייה לארץ ישראל. המשפחה טסה ממרוקו לצרפת, שם שהתה שלושה ימים עד לעלייתה לאנייה. השייט לארץ ישראל ארך 7 ימים, השמחה הייתה גדולה מאוד וההתרגשות הייתה מרובה.

כשקרבה האנייה לארץ ישראל, לקח סבא יוסף את בובתה של דודה ליזה וזרק אותה לים. "בכיתי והתייפחתי מאוד ולא נרגעתי כי לא היו לי עוד בובות או משחקים" מספרת דודה ליזה. סבתא אסתר, שראתה את צערה הגדול של דודה ליזה, שאלה את סבא יוסף: "מה קרה? למה זרקת לילדה את הבובה? תראה כמה היא בוכה". סבא יוסף הסביר: "זרקתי את הבובה, כי עבודה זרה לא תכנס לארץ ישראל". הבכי של דודתי נמשך זמן רב.

דודה ליזה מספרת שמראה הבובה שלה הנזרקת לים, הצער על כך שאין לה בובה למשחק והבכי הנמשך הינם זכרונות חזקים שעדיין מלווים אותה.

הזוית האישית

הילה אוחנונה: נהנתי מאוד מהמפגשים עם דודה ליזה. אני מודה לה מאוד על שפינתה מזמנה עבורי ובאה למפגשים בבית הספר.