מאגר סיפורי מורשת

אני אלן –אילנה הבת הבכורה לגליה ואביגדור בגדר. נולדתי בעיר קהיר בשנת 1953.

בית המשפחה במצרים היה גדול ומרווח. הבית היה פתוח למשפחה, לחברים ולכל קרובי המשפחה בכל ימות השנה. גרנו בבית הסבים יחד עם כל דודי גם לאחר נישואי כולם. מהפכת הקצינים ביולי 1952 והדחתו מהשלטון של המלך פארוק הביאה אתה תחושת עוינות כלפי היהודים והביאה את הורי להחלטה לעזוב את מצרים. מבחינת המצרים יהודים שעזבו לא הורשו לחזור. הכרטיס היה לכיוון אחד- יציאה ממצרים. כל רכושם הולאם על-ידי השלטונות. הפלגנו ב-01.10.1954 מקהיר למרסיי שבצרפת.

שהינו במחנה של הסוכנות היהודית מספר שבועות. בחודש נובמבר 1954 היגענו "לשער עלייה" בחיפה. בחודש דצמבר 1954 קיבלנו תעודת עולה.

מחיפה הסיעו אותנו לכתובת שאבי נתן לפקיד העלייה והגענו לרחוב אלחריזי מס' שמונה לעיר חולון, לביתם של סבא וסבתא (ההורים של אמא שלי)סבא אברהם וסבתא קלרה. כמו בקהיר, גם בחולון הבית היה פתוח, בית חם, מוקד של כולם, בסיס לכל בן משפחה, לכל מכר שהגיע. זמן מה לאחר לידתה של אחותי קלייר ב- 11.5.1958 עברנו לגור בבת-ים בתחילת שנות השישים. את כיתה ב' התחלתי ללמוד בבית ספר "התחייה" בשכונת רמת יוסף בבת-ים. ילדותי מכיתה ב' ועד כיתה ח' (כולל) למדתי בבית הספר "התחייה". היינו כיתה מעורבת של ילידי ישראל וגם ילדי עולים. היחסים בין התלמידים היו טובים מאוד גם בשעות הלימודים, וגם בשעות אחר הצהריים כשמלאו לי 12 נולד אחי שמואל (בגו) ב-24.03.1965. מאד אהבתי לעזור לאימי בטיפול ובהאכלתו. לצערי הרב אימי ניפטרה ב- 27.01.1966 ממחלה ונותרנו שלושה יתומים עם אבא בבית.

כשסיימתי כיתה ח', לאחר מלחמת ששת הימים, ביוני 1967 השתלבתי בקיבוץ גליל-ים בכיתה ט' יחד עם בני הקיבוץ. הייתי קיבוצניקית עד לאחר הצבא. היתה זו תקופה מדהימה. הכרתי את החיים בטבע, עבודת החקלאות מחד, ומאידך הקרבה להרצליה אפשרה לי להעריך את התרומה שהחיים בקיבוץ מעניקים לילדיו ובוגריו. לאחר הצבא, יולי 1973 , התקבלתי לעבודה כמזכירה בלשכתו של השר דאז שמעון פרס זכרו לברכה. שמעון פרס היה בימים אלו, שר התחבורה והתקשורת. העבודה במחיצתו היתה מרתקת ומעניינת. בשנת 1974, הוא התמנה לשר הביטחון. עברתי לעבוד בלשכת שר הביטחון. בשנת 1977, עם המהפך בשלטון. עזר ויצמן נבחר כשר ביטחון ובמחיצתו עבדתי עד יולי 1978. ילדיי ונכדיי מתגוררים עימי בקיבוץ גליל ים.

הזוית האישית

אורי מילברג: התרומה אחת לשנייה ולימוד העבר של המשפחה לדור הבא