מאגר סיפורי מורשת

סבא מנחם נולד בשנת 1940, בעיר צידון שבלבנון. כשהיה בן 8 הודיעו לו שהם יוצאים לטיול בלבנון עם האחות הגדולה שהיתה בת 17 ואחותו הקטנה בת ה-7, בלי ההורים וארבעת האחים האחרים. אחיו הגדול של סבא נתן לו תרמיל עם משקפי שמש. הם נסעו באוטובוס לכיוון הרי הצפון ולאחר מכן האוטובוס שינה כיוון לדרום, לכיוון הגבול עם ישראל.

כשהתקרבו לגבול, אמרו להם לשכב על הרצפה, וכשעצר אותם חייל לביקורת, הנהג אמר שהאוטובוס ריק ושהוא רק רוצה להסתובב. בזמן הסיבוב הם ירדו מהר ורצו לכיוון השדות. הם צעדו בחשיכה כ 4-5 שעות כשהאחות הגדולה מחזיקה את ידי שניהם ומעודדת אותם. כשראו שתי דמויות עם כובעים הולכות לקראתם הם זיהו שאלה חיילים (שומרים) ישראלים עם כובעים של הפלמ"ח. החיילים עזרו להם לחצות את הגבול וברכו אותם: "ברוכים הבאים לישראל"! החיילים לקחו אותם למעין אכסניה שם קיבלו פיג'מות ללילה.

סבא זוכר שבבוקר טעם לראשונה בחייו לחם עם מרגרינה וריבה. משם העבירו אותם למחנה דוד בחיפה, שהיה מחנה עולים בו שהו כחודש. אח"כ סבא הועבר לפנימייה דתית בבני ברק, אך הוא לא אהב להיות שם ואחרי שנתיים התעקש ואמר לאחותו שהוא רוצה לעבור להיות בחברת נוער של קיבוצים.

בגיל 13 הגיע לכפר הנוער בן שמן שם התחנך עד הצבא. סבא מתאר את התקופה בה היה בחברת הנוער בבן שמן כתקופה טובה מאד בחייו שהוא קורא לה: "חמש השנים הטובות". סבא לא זוכר געגוע להוריו אך מציין כי למד להפנים את רגשותיו. הוא מספר כי חי עם ילדים נוספים להם היה גורל משותף. אחרי עשרים שנים בארץ, הוריו של סבא עלו לארץ. והאיחוד איתם היה מאד מרגש.

הזוית האישית

מתן: הסיפור של סבא היה מאוד מרגש ומפתיע. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את הסיפור האמיתי על הגעה לישראל.