מאגר סיפורי מורשת

אני עליתי מהודו מהעיר בומבי, בשנת 1966, יחד עם משפחתי המונה 7 נפשות –  עם אחי יואל ואחיותיי ארושה, שולה ודינה.

 

בתחילה הגענו ליבנה ולאחר כמה שנים עברנו לאשדוד. כאשר הגענו לאשדוד קיבלנו בית עם שלושה חדרים, היינו חמישה ילדים ושני הורים. בחדר אחד ישנו ההורים ובחדר השני ישנו כל האחים, אף פעם לא רבנו או התווכחנו תמיד הסתדרנו, חיינו בלי מחשב וטלפון. הייתה לנו טלוויזיה שראו בה רק בצבעי שחור לבן. בתקופה שלנו לא היו משחקים אלקטרוניים ושיחקנו רק במשחקי חצר, כמו: גומי, קלאס, חמש אבנים, גולות, איקס עיגול ומשחקי בובות בבית.

 

 

אבא שלי קנה לכולנו שמלות באותם צבעים, גם האחיות שלי עבדו וקנו בגדים ובכל פעם שרצינו התחלפנו בבגדינו. מידי פעם הלכנו לקולנוע אני וכל האחיות ביחד, הכניסה לאולם עלתה רק חצי שקל לכל אחת, היינו לוקחות לאבא שלי חצי שקל והולכות יחד. הייתי חוזרת מהבית ספר ועוזרת לאבא שלי להכין ארוחה לכל המשפחה, הייתי מנקה את הבית כי אחיותיי ואימי עבדו ואחי היה בצבא, אז הייתי צריכה לעזור בבית ולא הייתי מתלוננת. בבית הספר היסודי למדתי בבית ספר "מגנים", למורה שלי קראו גם חנה, הייתי תלמידה בינונית, היו מקצועות שהייתי טובה בהם כמו אנגלית ומקצועות שהייתי בהם פחות טובה כמו עברית.

 

לאחר כיתה ח' עברתי למקיף א', שם התחברתי לאנשים במהירות והם היו תמיד לעזרתי.

בגיל 18 התגייסתי לצבא, עשיתי תורנות, לאחר מכן שלחו אותי להתייצב בקרייה במשרד הביטחון ולא מצאתי את המקום, פעם זה לא היה כמו היום שההורים מלווים אותך לגיוס ונפרדים ממך ודואגים שהגעת בבטחה, פעם היינו מתייצבים לבד וההורים לא היו יודעים עם הגענו או לא, כי לא היו טלפונים, לא תמיד היינו מוצאים את המקום וזה מה שקרה לי כאשר שלחו אותי לקרייה למשרד הביטחון, חיפשתי הרבה זמן והתייאשתי.

 

 

בגיל 18.5 פגשתי את בעלי באירוע של חברתי וכעבור זמן קצר התחתנו. מכיוון שהייתי נשואה שחררו אותי מהצבא. אבא שלי לא רצה שאני אתחתן עם מישהו מעדה אחרת, הוא רצה רק מהעדה שלנו – הודים, אבל אני התעקשתי כי אהבתי אותו ולבסוף הוא הסכים. אבי לא היה ככה רק כלפיי הוא נהג כך גם עם אחיותיי.

לאחר שהתחתנתי עברתי ליבנה וגרתי אצל חמותי עם בעלי במשך כשנה. אחרי שנה חמותי סידרה לנו בית ועברנו לגור שם יחד.

 

בגיל 19 נולדה ביתי הגדולה וחמותי אמרה לי לקרוא לה קרן – על שם קרן קיימת לישראל, אחרי שנתיים נולד הבן השני שלי שקראתי לו יצחק על שם חמי, לאחר ארבע שנים נולדה ביתי האמצעית וקראתי לה שירן, לאחר שמונה שנים נולד בני בן זקונים וקראתי לו רואם – הייתי בחודש התשיעי איתו כשאימי נפטרה, לכן לאחר שילדתי אותו וקראתי לו רו-רובי אם- אמא, אז חיברתי את זה ביחד ויצא לי רואם. כעבור שנה נולדה לי בת זקונים, וקראתי לה שנהב- הלידה הייתה לי קשה, אז הלכתי לרב נתתי לו שלוש שמות והוא אמר ששנהב הכי מתאים לה.

 

כיום אני עובדת בעירית נס ציונה, מטפלת בנכדיי היקרים ונהנית מהחיים היפים.

 

 

תשע"ו