מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי עלה לארץ מגאורגיה בשנת 1972 עם הוריו ואחיו.

בשעה שתיים בלילה הם נחתו בישראל ומישהו מהסוכנות חיכה להם בשדה התעופה ואמר להם תעלו לאוטובוס וכך הם עשו. הם הגיעו למקום לא מוכר להם (העיר באר שבע), והאיש מהסוכנות אמר להם: "ברוכים הבאים, תעלו בבלוק הזה לקומה 4". הם עלו יחדיו והוא פתח להם את הדלת ואמר להם: "מזל טוב, זה ביתכם החדש, תיכנסו ותראו". הגיע הלילה, וסבא שלי לא הצליח להירדם. הוא חיכה עד שיגיע הבוקר כדי שהוא יוכל לצאת לשכונה ולחפש את החברים שלו שעלו קצת לפניו לישראל. הגיע הבוקר וסבא שלי ירד למטה, שאל את דיירי השכונה אם גרים כאן  אנשים שהגיעו מהכפר שלו בגאורגיה, ובמיוחד המשפחה של חברתו, ואמרו לו לא. בעקבות זאת הוא נכנס לדיכאון ואפילו הוא לא אכל, ושתה. הוא פשוט רק רצה לברוח בחזרה לגאורגיה.

בתקופה זו אבא של סבא שלי הכיר חבר מהשכונה, ואבא של סבא שלי סיפר לחבר שלו שסבא שלי בדיכאון, לכן החבר של אבא של סבא שלי עלה אליו הביתה ואמר לו: "אל תדאג! הכול בסדר, שמעתי שהמשפחה שאתה מחפש גרים בסביבות חיפה", אבל סבא שלי לא ידע איפה זה חיפה, ולא ידע איך להגיע אליה. לכן החבר של אבא של סבא שלי אמר לו: "תלך לתחנת המרכזית ותשמע שצועקים תל אביב! תל אביב!", וסבא שלי עשה בדיוק מה שהוא אמר. סבא שלי הגיע ובאמת עלה על מונית לתל אביב. סבא שלי אז לא ידע לדבר עברית לכן הוא הסביר לנהג בשפת בידיים את המילה "סע" והנהג הבין שהוא עולה חדש והסביר לו בעזרת הידיים  שצריך שבעה אנשים כדי לנסוע. סבא שלי הבין זאת, נתן לנהג סכום כסף רק כדי שייסע והנהג הסכים. סבא שלי הגיע לתל אביב ומשם לקח מונית אחרת לחיפה. כשהוא  הגיע לחיפה, הוא לא ידע לאן ללכת וגם לא היו טלפונים.

פתאום סבא שלי מרגיש שמישהו בא מאחוריו ומחבק אותו חזק חזק! כאשר הוא הסתובב, הוא גילה שזה היה החבר הכי טוב שלו מגאורגיה, והם ממש שמחו. לאחר מכן חבר של סבא שלי לקח אותו לשכונה  שהוא גר, שם הוא ראה את כל החברים שלו מגאורגיה, וכל החברים התחילו לריב אצל מי סבא שלי יבוא, אצל מי הוא יישן וכ'ו.. חבר של סבי לקח אותו למשך שבוע לטייל, לאכול, ולעשות על האש עם החברים. לאחר השבוע הזה סבי שאל את חבר שלו:  "האם אתה יודע איפה נמצאים המשפחה של יעקב וצילה? החבר של סבא שלי ענה לו: "בוודאי". הוא לקח את סבא שלי במכוניתו לחברה שלו (כיום סבתי). סבא שלי וחברו הגיעו לקריות למקום שבו חברתו גרה. כשהיא ראתה את סבא שלי, לאחר שלא התראו במשך 8 חודשים, היא עזבה את הכל, רצה אליו וחיבקה אותו חזק מאוד! וכן המשפחה של החברה שמחה מאוד לראותו. הם ביקשו ממנו להישאר, אך סבא שלי אמר שהוא חייב לחזור לבאר שבע כי הוריו בטוח דואגים לו. חבר של סבי הרגיע אותו והבטיח לו שהוא ידאג לקחתו הביתה, וכך היה. כאשר הם הגיעו לביתו בבאר שבע, הוריו קפצו מאושר לראותו כי הם דאגו לו מאוד. לבסוף סבי אמר: "זהו אני לא רוצה יותר לברוח לגאורגיה, ראיתי את כל החברים שלי ובמיוחד את חברתי."

הזוית האישית

צליל רוזן: היה מאוד חשוב לי לשמוע על שורשי, ואת מה שסבי חווה. בזמן שחקרתי את סבי אני והוא מאוד התחברנו, אפילו התחברנו יותר ממה שהיינו לפני. בנוסף מאוד הערכתי את סבי אחרי שהוא סיפר לי את דבריו מכיון שבדבריו הוא סיפר לי שהוא הלך לחפש את סבתי שאז גרה בקריות וסבי בכלל גר בבאר שבע ובכל זאת הוא הלך וחיפש אותה.