מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי קצמן נולדתי ב1951 בלנינגרד שברוסיה.

כשהייתי קטן, גרתי בעיירה ליד לנינגרד, והמצב שלנו כיהודים, היה טוב. כילד, למדתי, שיחקתי, והייתי בחוץ כל הזמן. בחורף עשינו סקי על הקרח. מכיוון שאני ומשפחתי היינו יהודים היינו צריכים לא לבלוט. כשחגגנו חגים יהודים, ואבא שלי היה מתפלל, עשינו את זה בשקט, מפני שהיה אסור לעשות את זה ליד הגויים

סבי בילדותו בלנינגרד

הכרתי את סבתא שלך כשהייתי בכיתה א'.  גרנו אחד ליד השני במשך כמה שנים, בעיר לנינגרד. כעבור כמה שנים אני וסבתא שלך הפכנו לזוג, עד שלבסוף התחתנו. בשנת 1972 הילד הראשון שלנו נולד, אלכס ובשנת 1982 אימא שלך נולדה, ליזה. כעבור כמה שנים, כשהמצב ברוסיה היה לא כל כך טוב, החלטנו לעלות לארץ. רצינו לעלות גם בגלל שאנחנו יהודים.

בשנת 1990 מכיוון שאי אפשר היה אפשר להישאר שם, עלינו לישראל, והיינו מופתעים מכל מה שהיה בארץ. לדוגמא: ברוסיה החנויות היו ריקות מסחורה ואנשים, ובקושי הגיעו אנשים לקנות. לעומת זאת החנויות בארץ, היו מלאות בדברים ובאנשים, ומרוב ההתרגשות היו לנו דמעות בעיניים. אבל כמובן שלא יכולנו לקנות דברים יקרים, כי לא היה לנו הרבה כסף, אבל בסופו של דבר הסתדרנו.

כשהגענו לארץ בחרנו לגור בקריית ביאליק. שכרנו דירה, והמצב היה די טוב, חוץ מהעבודה. עבודה היה קשה מאוד למצוא. חיפשנו כל הזמן עבודות, ורק פה ושם מצאנו עבודות קטנות, כמו ניקיון מדרגות, עבודה בפרדס ועוד. סבתא שלך מצאה עבודה בבית ספר בקריית מוצקין, היא הייתה מפקחת ניקיון, על ארבעה בתי ספר, ובאחד מבתי הספר האלה היא הייתה אם הבית. אני עבדתי בניקיון לבד כמו ניקוי חלונות ועוד, עד שלבסוף הבוס שלי מינה אותי, למפקד בכל האזורים בקריית מוצקין, על הניקיון.

שם עבדתי הרבה שנים עד שעברתי והתחלתי לעבוד בבית ספר בקריית מוצקין, בתור אב הבית וגם בשכפול. כעבור כמה זמן עברנו לעכו, בגלל שלסבתא הייתה תאונת עבודה, ואי אפשר היה לגור בדירה שלנו בביאליק.  קנינו דירה חדשה,  הפסיקה לעבוד, אני המשכתי לעבוד בבית ספר במוצקין בתור אב הבית, במשך עשרים שנה, עד שיצאתי לפנסיה וכרגע אני פנסיונר.

הזווית האישית

ירין – בזכות עבודה זאת, שמעתי את סיפור העלייה של סבא שלי, באופן מפורט יותר, וגם גיליתי כמה דברים חדשים, שלא ידעתי בעבר אני מאוד שמחה שהייתה לי את ההזדמנות, לשמוע את הסיפור ולדעת עליו הרבה יותר.