מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה מבואנס איירס

סבא רוברטו והנכדה גפן
סבא רבה
עלינו לארץ מבאנוס איירס בשנת 1979. קלאודיה הייתה בת 5 ופבלו בן 3.

רקע: המצב בארגנטינה
בשנות השבעים שלט בארגנטינה שלטון צבאי אלים ואכזרי. המצב הפוליטי והכלכלי היה קשה ביותר. חלק ניכר מהממשל הארגנטיני היה אנטישמי באופן גלוי. העובדה היא שהיחס של קורבנות יהודים של הממשל בקרב האוכלוסיה הכללית היה מאוד גבוה. בין היתר "נעלמו" כמה חברים שלי בפעילות דיכוי של הצבא. בהמשך, התברר לי שחלק עזבו את הארץ וחלק לא בחיים. מאוד בלטה הכמות של חניכי השומר הצעיר שהיו גם פעילים פוליטיים. המצב הכלכלי היה רע מאוד ושני הדברים יחד הביאו אותנו להחלטה לעלות לארץ. הדבר לא היה קל מכיוון ששליחי הסוכנות היהודים לא רצו לאשר את עלייתה של סבתא סילביה, עקב הנכות שלה. לאחר דיונים רבים הסכימו לאשר את העלייה ובתנאי שלא לקיבוץ! בצער רב הסכמנו גם לזה.  
 
העלייה
עלינו לארץ בשנת 1979. קלאודיה הייתה בת 5 ופבלו בן 3. עלינו בטיסה מבואנוס איירס לרומא ומשם לארץ עם אל על. נשלחנו למרכז קליטה של נצרת עלית. שם היינו כמה חודשים באולפן עברית. אחרי שנה קשה, במיוחד לילדים, (זכור לי במיוחד הבכי של קלאודיה, אמא של גפן, שהסבירה לנו שהגננת והילדים בגן לא יודעים לדבר). בשנת 1980 עברנו לגור בירושלים.
הגעה לקיבוץ
בשנת 1984 אני עברתי לקיבוץ שדה יואב, יחד עם סבתא שלומית. קלאודיה ופבלו נשארו בירושלים יחד עם סבתא סילביה. הם עברו לקיבוץ בשנת 1977. בקיבוץ עבדתי בגידולי בעליי חיים, ובאקונומית הקיבוץ. בשנת 1992 יצאנו לשליחות באיטליה עד שנת 1994. לאחר מכן עבדתי בענף התיירות של הקיבוץ ולבסוף כמנהל הבריכה, כולל כמה שנים לאחר הפנסיה. מאז שהגענו עד עצם יום זה, הקיבוץ עבר הרבה שינויים. היום הקיבוץ מופרט באופן כמעט מוחלט, אבל שמרנו על הערבות הדדית ועל התחייבויות של הקיבוץ כלפיי החברים הוותיקים. שדה יואב בתקופה של בנייה לחברים חדשים, ובמיוחד לבני קיבוץ המבקשים לחזור אליו, וגם למשפחות חדשות המבקשות להצטרף, בעיקר בגלל החינוך וטיב הסביבה. החברים הוותיקים עסוקים היום בלהדריך את החדשים במסורות הקיבוץ ובנורמות המקובלות אצלנו, ובמיוחד עקב התחלת ההכנות לחגיגות היובל בשנת 2016. לבסוף, אני מאוד שמח להשתתף בכמה ועדות המנהלות את החיים העסקיים והחברתיים של הקיבוץ. הדבר מוסיף לשמחה ואיכות החיים שלי.       
 
תחביבים
בילדותי התחביב האהוב היה כמובן כדורגל. שיחקנו גם בבית הספר בהפסקות וגם במגרשים שכונתיים אחר הצהרים, בקיץ ובערב. אני חייב להודות שבכדורגל לא הייתי טוב, ובגיל 12 עברתי לשחק רוגבי (rugby). שחקתי כמה שנים, בעיקר עד שעברתי לגור בעיר אחרת בגיל 16. בנוסף, בגיל 10 לימדו אותי לשחק שחמט, בו הייתי טוב מאוד. כשהייתי מאוד צעיר התכוונתי ללמוד מוסיקה באופן מאוד רציני, אבל השתכנתי שאף פעם לא אהיה טוב כמו שרציתי. אבל הקשר שלי עם מוסיקה קלאסית ממשיך עד עצם היום הזה. אף פעם לא אהבתי ולא שחקתי משחקי קלפים או משחקי מזל אחרים. כמבוגר הפעילות הפיזית של הספורט כבר לא מתאפשרת ובעיקר אני כמו כולם רואה הרבה ספורט בטלוויזיה. תמיד קיוויתי שאוכל ללמד את נכדותיי שחמט ומשחקי מחשבה אחרים. אני מקווה עדיין להצליח בזה.  
 
תמונה 1

מילון

רוגבי
משחק כדור קבוצתי. כדור המשחק אליפטי, בדומה לכדור הפוטבול ועשוי מגומי.

חגיגות היובל
חגיגות לציון תקופה של 50 שנה.

ציטוטים

”המצב הפוליטי והכלכלי הרע בארגנטינה הביאו אותנו להחלטה לעלות לארץ!“

הקשר הרב דורי