מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה לשער עלייה

משפחתי
משפחתנו
מסיפורי העפלה

שמי ליאון קצין, נולדתי בשנת 1936, במצרים בעיר אלכסנדריה. עליתי לארץ בשנת 1950. עבדתי במשך השנים במסחר. אני נשוי ואב לילדים וסבא לנכדים ב"ה. היום אני פנסיונר ומשתתף עם נכדתי בתכנית הקשר הרב דורי, בה סיפרתי לנכדתי, שרה את סיפור עלייתי לארץ ישראל.

העלייה לישראל

בתאריך 14/3/1950 הפלגנו ממצרים לצרפת. שם גרנו במחנה זמני יחד עם עוד עשרים משפחות. במתחם שבו היינו, בין משפחה למשפחה היינו תולים שמיכה שתפריד בנינו. את הארוחות קבלנו משליחי הסוכנות. היינו הולכים למטבח מרכזי שם חולק לנו האוכל לתוך דליים.

כעבור זמן הורי המשיכו את המסע לארץ. אני ואחי נשארנו בצרפת ונסענו לעיר פריז לסניף של תנועת בני עקיבא. אני זוכר שהייתי מאוד צעיר, ילד לאחר בר מצווה ובכיתי מאוד, כי רציתי את הורי. אחי נכנע לבסוף וכך נסענו, הפלגנו לארץ. בארץ התקבלנו במחנה העולים, שער עלייה שם עשו לנו כל מיני בדיקות.

בכל הזמן הזה חיפשתי את הורי, שהיגיעו לפנינו לארץ. כעבר זמן גילינו שהם נמצאים בבית העולים בפרדס חנה.

כאשר נשאלתי בשער העלייה לאן אני רוצה ללכת? אמרתי שאני רוצה ללכת לפרדס חנה. הגעתי לשם, חיפשתי את הורי ומצאתי אותם בתוך אוהל. הם היו שם יחד עם אחותי הקטנה. בבית עולים רצינו להיות עצמאים, קנינו חביות נפט ומכרנו אותם וכך החלה עצמאותינו במעברת פרדס חנה.

כעבור מספר חודשים נאמר לנו שעלינו ללכת למעברה ושם קיבלנו אוהל והיינו עצמאים לכל דבר. אבי היה חולני ולא הצליח לעבוד ולהרוויח כסף למחיית המשפחה, אז אני עזבתי את הלימודים בבית הספר והלכתי לעבוד, לעזור ולפרנס את הבית.

גרנו בתנאים קשים, המים, השירותים ובית שימוש, היו רחוקים מהאוהל, אז קניתי ג'ריקן עם ברז ובבוקר לפני השחר הייתי ממלא אותו במים עבור אמי, כך שיהיו לה מים לכל היום. כך עשיתי מידי בוקר ורק אז הייתי הולך לעבודה. אלה היו ימי עבודה ארוכים מהבוקר מוקדם ועד הערב. 12 שעות עבודה. ובל נשכח, הייתי נוסע באוטובוס לחיפה ומשם מחליף אוטובוס אחר לאזור המפרץ. מצב זה נמשך שנתיים.

בשנת 1952, התגיסתי לצבא לצנחנים. הייתי בן 16. לאחר מספר חודשים בשירות, קיבלתי חופשה ונסעתי לטירה ולא מצאתי את האוהל של הורי. התחלתי לחפש אותם ולשאול אנשים. אנשים במקום סיפרו לי שהן עברו לשיכון ואכן שם נפגשתי עם הורי. הדירה בשיכון הייתה בגודל  35 מ"ר עבור חמישה נפשות, התשלום היה 400 לירות ששולמו מחסכנותי. לבית לא היה ריצוף ולא היו תריסים ולא היה בויילר – דוד לחימום מים.

לאחר השירות הצבאי השלמתי את החומר החסר לי מלימודי בית ספר עממי והלכתי ללמוד מוקדמות בבית הספר התיכון, למדתי בשעות שאחרי העבודה ועל חשבוני. בכל אותה תקופה המשכתי את התמיכה הכספית להורי ועזרה בשיפוץ הבית לריצוף הדירה ולתריסים וחימום מים.

בשנת 1964, נסעתי להולנד ועסקתי במסחר. בשנות בגרותי החלטתי להתנדב לצה"ל במילואים ועשיתי זאת עד גיל 70 ויותר לא הרשו לי לשרת בצבא בהתנדבות. מותר לשרת בצבא עד גיל 70.

במשך השנים ילדי יחד עם ילדהם חזרו ארצה ובזכותם  גם אישתי החלטנו לבוא בעקבות ילדינו לישראל.

אנו כאן מאושרים

 

 

הזוית האישית

סיפורו של ליאון קציר תועד ע"י נכדתו שרה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

לירה ישראלית
לירה ישראלית (בקיצור: ל"י) הייתה המטבע הרשמי של מדינת ישראל בין השנים 1952–1980. עד 1954 היא הונפקה כשטר על ידי בנק לאומי לישראל, אשר היה אז בבעלות הסוכנות היהודית. לאחר הקמת בנק ישראל ב-1954, הועברה הנפקתה אליו. ב-1980 חדלה הנפקתה עקב החלפתה בשקל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אנו כאן מאושרים“

הקשר הרב דורי