מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העלייה לישראל וההתיישבות במושב שבי ציון

ספינת המעפילים שאיתה עלתה סבתא לארץ
חוף הים של שבי ציון
סיפור עלייתה של סבתא רות ארצה והתיישבותה במושב שבי ציון

רות ויצחק, סבא וסבתא שלי, עברו לבלגרד. לאחר שהתחילה הפלישה לבלגרד, הם נאלצו לברוח לאזור הכפרי של סרביה. בן דודה הבריח אותם במכונית ישנה וקטנה שהיו חייבים להיכנס לשם 10 אנשים. הם נסעו לכפר בשם ביסטריצה ושם הם התארחו אצל איכר בשם רדיסאב שהייתה לו בקתה. בבקתה הם היו חמישה אנשים ואילו את החמישה האחרים שיכן האיכר בכפר אחר ויותר בטוח מכיוון שהם (חמשת האנשים האחרים שנסעו עם סבתא שלי באוטו) היו משפחתו.

האיכר, סבתא שלי ומשפחתה שיתפו פעולה עם המחתרת (פרטיזנים), התחזו לאיכרים ושינו את שמם. אך אביה היה בולט מכיוון שהיה לו מבטא הונגרי, אז נתנו לו לעבוד בתור רועה הצאן אצל האיכר שאירח אותם עד סוף 1948. כשהסתיימה מלחמת העצמאות בסוף 1948, סבתא הייתה בת עשר (כיתה ד') ועלתה עם הוריה אחיה ודודה שלה לישראל. בישראל "פתחו דף חדש" וחיו כרגיל וללא בעיות. סבתא גרה בשבי ציון.

ספינת המעפילים שאיתה עלתה סבתא לארץ

תמונה 1

סיפור מעניין מהחיים – איך היא וסבא שלי הגיעו לשבי ציון:

סבתא וסבא שלי (מצד אמא), למדו ביחד באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הם הכירו והתחתנו בשנת 1963.עוד לפני שהתחתנו כבר תכננו את ירח הדבש שלהם והתייעצו עם חבר באיזה מקום לקיים אותו. החבר אמר להם שהוא מכיר מישהי שמשכירה חדרים ממש על שפת הים בשבי ציון (ליד נהריה). הם גרו בירושלים ועבורם שבי ציון היה מקום רחוק ולא מוכר והם שמחו על הרעיון לבלות את ירח הדבש על חוף הים. הם יצרו קשר עם המשפחה שמשכירה שם חדרים והם הסכימו לארח אותם לירח הדבש. הם בילו שם ימים נפלאים והתאהבו במקום.

כשהיו לקראת סיום הלימודים באוניברסיטה, הם התחילו לחפש עבודה ונזכרו בזוג שאירח אותם בשבי ציון. הם התקשרו ושאלו אותם אם הם מכירים מקום שיוכלו לעבוד בו כמורים. בעלת הבית התקשרה למנהל בית הספר האזורי, הוא רצה להכיר אותם והיא נתנה להם את הכתובת שלו. הוא אירח אותם,הם מצאו חן בעיניו והוא החליט לקבל אותם לעבודה. הוא אפילו עזר להם למצוא דירה להשכרה במושב רגבה (מול שבי ציון).

אחרי כמה שנים, סבתא וסבא רצו לבנות בית וחיפשו מקום מתאים. בדיוק אז התחילו למכור שטחים בשבי ציון וכך מצאו את עצמם בונים בית במקום שבו היו בירח דבש. כעבור 17 שנה בשבי ציון, סבא שלי נפטר. כיום סבתא חיה לבד באותו  בית ומארחת אותי ואת משפחתי אצלה כמעט כל שבוע בימי שבת.

הזוית האישית

אייל: הייתה לי חוויה ממש מהנה לראיין את סבתא שלי, כי גם למדתי המון דברים עליה וגם זכיתי לדבר איתה במפגשי התכנית.

מילון

שבי ציון
מושב השייך למועצה אזורית מטה אשר (לא רחוק מנהריה) ושוכן לחוף הים התיכון.

איזבולטה גוספודינה
בבקשה אדוני (בקרואטית). בכל פעם שהיא הכינה לי אוכל ושמה את הצלחת על השולחן, היא אמרה לי "איזבולטה גוספודינה" עד היום.

ציטוטים

”מצאנו את עצמנו בונים בית במקום שבו היינו בירח דבש“

הקשר הרב דורי