מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי עלתה לארץ בשנת 1990 ביחד עם אמא שלי, אחותי וסבא שלי ז"ל.

כמה חודשים לאחר שהמשפחה הגיעה לארץ, פרצה מלחמת המפרץ, המשפחה נשארה חסרת אונים ולא ידעה מה לעשות, ולא הבינה למה הכניסה את עצמה. המשפחה רצתה להגיע לארץ ישראל, אבל היא הגיעה למצב של מלחמה ולמצב יותר בעייתי מאשר בברית המועצות.

סבתא שלי נולדה בשנת 1946 בעיר צ'רנוביץ באוקראינה, ברית המועצות. גם את ילדיה התחילה לגדל בצ'רנוביץ. סבתא שימשה בתור מורה ומחנכת בבית ספר יסודי בעיר הולדתה, ובעלה היה מנהל מפעל. כל המשפחה היו יהודים, וחיכו שיפתחו השערים על מנת שיוכלו לעזוב לישראל, זה תמיד היה ברור שברגע שיהיה אפשר יעשו עליה.

בשנת 1990, נפתחו שערי ברית המועצות לעולם הרחב. תחילה אמא שלי עלתה לארץ לבדה, לאחר מסע ארוך דרך מדינות שכנות, אמא שלי הגיעה לארץ. היא המתינה לסבתא שלי, דודה שלי וסבא שלי. כאשר סבתא שלי הגיעה לארץ, המשפחה השכירה דירה קטנה בעכו, והיא החלה ללמוד באולפן. סבתא שלי הייתה מורה מוכרת ברוסיה, וסבא שלי היה מנהל מפעל. אך בארץ אף אחד לא הכיר אותם. ללא ידיעת השפה, ובלי כל עזרה הייתה צריכה המשפחה לעבוד בעבודות שונות, על מנת להתקיים. סבתא שלי עבדה בתור קופאית, אמא שלי מלצרית בבתי מלון, וסבא שלי החל לעבוד במפעל בארץ.

כמה חודשים לאחר העלייה, החלה מלחמת המפרץ. המשפחה שלי לא ידעה כל-כך טוב עברית ולכן היה לה קשה להבין מה קורה. אך מהר מאוד הם הבינו כי יש חשד לשימוש בטילים כימיים. סבתא שלי קיבלה הביתה משלוח של מסיכות אב"כ, והיא מאוד נלחצה, וכמובן הלחיצה את שאר המשפחה. במהלך המלחמה סבתא שלי נכנסה לדיכאון קטן, ולא הבינה מה הם עושים במדינת ישראל. המשפחה שלי רצתה לברוח מהדיכוי בברית המועצות, והגיעו למלחמה כימית במדינת המפלט. סבתא שלי אפילו חשבה להחזיר את המשפחה בחזרה לברית המועצות.

לאחר המלחמה, המצב נרגע. אמא שלי סיימה תואר באוניברסיטה, וכל המשפחה כבר למדה עברית. היום, לאחר שלושים ואחת שנה, מאז פרוץ המלחמה, סבתא שלי כבר יצאה לפנסיה, לאחר שעבדה שנים ארוכות בתור קופאית בסופר. כיום היא סבתא במשרה מלאה.

הזוית האישית

סטיב: במהלך העבודה והשיחות עם סבתא גיליתי הרבה צדדים שלא ידעתי עליה לפני. גיליתי המון דברים חדשים על סיפור העלייה, ועל גבורתה של סבתא שלי ומשפחתה. ההחלטה לעזוב מקום מוכר והעלייה למדינה חדשה. היה מעניין מאוד לשמוע את הסיפורים של סבתא, על החיים בארץ בזמן מלחמת המפרץ, בלי יכולת לתקשר עם אנשים מקומיים. הייתי רוצה לאחל לסבתא, שתוכל לספר את הסיפור שלה עוד המון שנים, ושעוד אנשים יכירו את הסיפור ומי זאת סבתא שלי. הייתי מאחל לעצמי להיות כמו סבתא שלי ולא לפחד ולקחת סיכונים בחיים.

סבתא: נהניתי מאוד להשתתף בעבודה של סטיב ולספר את הסיפור שלי, בילינו זמן רב ביחד, ואני מאחלת לנו להמשיך ולבלות ביחד. בנוסף, אני מאחלת לסטיב שלא יצטרך לעבור מסע עלייה כזה ושישאר בארץ ישראל ויקים פה משפחה. אבל אני מקווה שאם יצטרך לעבור מסעות קשים, סטיב ייקח השראה מהסיפור וידע תמיד להיות חזק ולא לוותר.