מאגר סיפורי מורשת

ירין לגיסה וארטור שלייפר מתעדים את סיפורה של סבתא של ירין.

סבתא אדיי נולדה באתיופיה בכפר ששמו מרווה, וגדלה בכפר אמרצו'הו. סבתא שלי היא הבת הבכורה לסבא רבא וסבתא רבתא שלי, לה חמישה אחים ושני אחים נוספים, שנפטרו באתיופיה, זכרונם לברכה.

סבתא רבתא וסבא רבא שלי החליטו לעזוב את כפרם ארמצו'הו ולעלות לארץ ישראל. סבתא, יחד עם כל משפחתה, הלכו ברגל במשך תשעה ימים לסודן כדי להגיע לארץ ישראל. במשך תשעה ימים ולילות סבתא עברה תלאות והתמודדה עם קשיים של רעב, שודדים וחיות רעות בדרך. לאחר תשעה ימים, הגיעה סבתא יחד עם משפחתה למחנה פליטים של יהודים בסודן. היה עליהם להסתיר את זהותם. סבתא התגוררה בבית יהודי בתוך מחנה הפליטים במשך שלושה שבועות. באותה התקופה היה מתח בין הסודנים לאתיופים, והייתה סכנת מוות ליהודים. סבתא שלי ובני משפחתה הסתתרו בבית נטוש עד שהרוחות נרגעו.

סבא רבא שלי "הפעיל" את דודיו מחוץ לאזור כדי שיוציאו את סבתא שלי ובני משפחתה ממקום המסתור, ואז הגיע רכב מילוט של  דודיו. סבא רבא שלי הבריח את סבתא שלי ומשפחתה ברכב המילוט. כיסו אותם בבדים ועשבים בשביל לברוח משם.

לאחר שנמלטו סבתא ומשפחתה, הדודים של סבא רבא שלי דאגו להם לבית מגורים חדש עד לזמן המתנתם לעלייה ארצה. באותו זמן, הכירו לסבתא שלי את סבא שלי: רדאי, הם התחתנו לאחר חודשיים של היכרות. סבתא עזבה את בני משפחתה ועברה לגור עם סבא שלי בכפר תואבה בסודן, ויחד הם המתינו לעלייתם לארץ ישראל.

באחד מהימים, סבא יצא לעבוד מחוץ לכפר, ואז הגיע התור שלהם לעלות לארץ ישראל. אולם סבא שלי לא היה באיזור ופספס את תורו. סבתא עלתה יחד עם בני משפחתו של סבא שלי לארץ, אך בלעדיו. סבתא עלתה במבצע לילי וחשאי של המוסד באונייה, ובמשך שלושה שבועות הפליגו עד לארץ ישראל.

סבתא אדיי (בצד ימין), גיסתה של סבתא שלי שושנה (בצד שמאל) ודודה נוספת של סבתא (באמצע)

תמונה זו צולמה כשהן היו על האונייה שאיתה הגיעו לארץ ישראל. סבא שלי עלה לארץ כשלושה חודשים לאחר סבתא שלי, גם הוא באותו המבצע של המוסד והם נפגשו בארץ ישראל.

סבתא המתינה לעלייתם של בני משפחתה ורצתה כל כך להתאחד איתם בארץ ישראל. וכך קרה, לאחר חצי שנה שסבתא לא הייתה בקשר איתם ומאוד דאגה לשלומם ולבטחונם, הם נפגשו! המפגש בניהם היה מלא ברגשות של געגועים, שמחה ואושר.

כשסבתא שלי הגיעה יחד עם בני משפחתו של סבא שלי לארץ ישראל בינואר 1982, הם התגוררו במרכז קליטה בעיר אופקים, שם למדו לקרוא ולמדו עברית באולפן. הם גרו במשך שלוש שנים באופקים, לאחר מכן עברו דירה לעיר קריית גת שם התגוררו במשך חמש שנים ושוב עברו דירה לעיר רחובות, בה הם מתגוררים עד היום.

לסבתא וסבא שלי יש חמישה ילדים וחמישה נכדים, כולם ילידי ארץ ישראל.

הזוית האישית

ירין: מאוד נהניתי לשוחח עם סבתא שלי ולגלות את המאמצים שעשתה כדי להגיע לארץ ישראל, להכיר את סיפור עלייתה לארץ ישראל. גיליתי שסבתא הייתה ילדה אמיצה ונחושה במסע שלה לארץ ישראל. למדתי ממנה "שאין דבר העומד בפני הרצון".

ארטור: שימח וריגש אותי מאוד לדעת שסבתא של ירין לא וויתרה על העלייה לארץ והיתה נחושה במטרה שלה.