מאגר סיפורי מורשת

במשך 23 שנים חיינו בעיר קזבלנקה, שבמרוקו, במשך דורות שלמים הסבים והסבתות שלנו ציפו לעלות לארץ ישראל.

בכל התפילות שלנו התפללנו לזכות לעלות לארץ הקודש, הארץ שהובטחה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב. הארץ שממנה יצאו היהודים לגלות ושאליה ציפו אלפיים שנות, מתוך צפייה ואהבה.  השלטונות במרוקו לא נחנו אישורים ליהודים לעלות ויש משפחות שעלו לארץ ישראל ללא אישורי עליה. אנחנו לא רצינו לעלות בלי אישורים, חיכינו וחיכינו עד שבשנת 1963 נתנו לנו אישורים לעלות. וכמובן ששמחתנו הייתה רבה.

מסופר,  שמלך מרוקו לא נתן אישורים לעליית יהודים לארץ, עד שלילה אחד הוא חלם חלום שהוא רואה תרנגולות בתוך הכלוב, כשסיפר את זה לרב יהודי, שהיה יד ימינו, הרב פירש לו את החלום ואמר לו שעליו לתת אישורים ליהודים שיעלו לארץ ישראל. הכלוב זהו מרוקו. התרנגולים והתרנגולות הם היהודים.

בפרק זמן זה שבו תכננו לעלות לארץ ישראל, מכרנו את כל הרהיטים,  נפרדנו מהשכנים הערבים שלנו, שאיתם היינו בשכנות טובה ואלינו התייחסו יפה. לא היה נעים מהם ולכן אמרנו להם שאנו טסים לצרפת לטיול ואנו חוזרים למרוקו, אך הם לא האמינו ואמרו לנו שהם יודעים שאנו עולים לארץ ישראל כי מכרנו את כל הרהיטים.

העלייה נמשכה כחודש בתחילה ממרוקו לצרפת במשך שישה ימים, שם שהינו במשך שבועיים, במעין מחנה עולים. אחר כך טסנו מצרפת לארץ ישראל במשך 4 שעות. כשהגענו לאדמה בארץ ישראל השתטחנו אפיים ארצה ונישקנו את האדמה ובירכנו: "שהחיינו". כמובן שהתרגשנו נורא ובכינו כל המשפחה ובמיוחד התרגשה סבתא שלי שהייתה בת 80, וזכתה לחיות בארץ ישראל בשיבה טובה עד גיל 110.

משדה התעופה לוד, הביאה אותנו מונית ישירות לקריית גת. נתנו לנו בית שנקרא "רכבת" שם גרנו 9 חודשים, כשהגשם דלף מהגגות והתנאים היו קשים עד שעברנו לשיכון במרכז העיר. החיים בתחילה היו קשים אך שמחנו שאנו בארץ הקודש. פה גידלנו 10 ילדים ב"ה ועבדנו קשה מאוד לפרנס אותם. עתה יש לנו ב"ה נכדים ונינים. הדור שלנו זכה לגאולה, והלוואי שנזכה למשיח עכשיו  אמן!

הזוית האישית

סבתא פאני ונכדתה נועה נפגשו ותיעדו את סיפורה של סבתא, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ביה"ס משואה.