מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו ההורים שלי מפולין לליטא, עקב כיבוש פולין על ידי הגרמנים. אמא שהייתה בהריון, ילדה אותי בליטא בתאריך 23.5.1940.

 

בתקופה זו בליטא עדיין לא היה הכיבוש הגרמני ואפשר היה לחיות ולהתפרנס מעט מעבודות מזדמנות שאבא מצא. כעיתונאי הוא נאלץ לעבוד בבית חרושת לעורות בכדי להתפרנס. השמועות על התקרבות הגרמנים לשערי ליטא הביאה את הורי להחלטה לנסות ולברוח לכיוון רוסיה ולקבל אשרת כניסה לתורכיה שמשם כבר יהיה קל יותר להגיע לארץ ישראל.

 

אכן, כך עשו. במוסקבה קיבלו אשרה לתורכיה, יצאו ברכבת ממוסקבה לאודסה בכדי לעלות על אנייה שתביא אותם לתורכיה, דרך בולגריה. בתורכיה נאלצו להתעכב מספר שבועות והמשיכו ברכבת דרך סוריה ולבנון ומשם באוטובוס לחיפה.

 

הורי עזבו את ליטא ביוני שנת 1941 והגיעו לישראל במרס 1941, כשאיתם אחותי פנינה בת ה-7 ואנוכי, תינוקת בת חודש. משהגיעו לארץ, התגוררה המשפחה בתל אביב בדירה אצל חברים של הורי.

 

אבי, ששוב נאלץ למצוא פרנסה, החל לעבוד בסלילת כבישים. לאחר כמה חודשים הם עברו לדירה שכורה בתל אביב ובשנת 1942 התמקמה המשפחה בנתניה, עד עצם היום הזה.  

 

 

ילדותי בנתניה הייתה ילדות מאוד מאושרת.