מאגר סיפורי מורשת

שלום

נולדתי כסול אבקסיס במרוקו בשנת 1945 בעיר מקנס. עליתי בגיל 9 עם משפחתי לישראל. עלינו בספינה לצרפת ומשם הפלגנו ארצה, סה"כ 8 ימים.

הגענו לחופי חיפה ושם שמו את אנשי האנייה שלנו ואותנו בחדרים גדולים בהם שהינו זמנית. אמי הייתה בהריון והיא לקחה זאת מאוד קשה. לכולנו התנאים היו נוראיים, המעבר ממרוקו לארץ היה שונה, שם חיינו בעושר ואושר ובארץ היינו חסרי כל. לאבי לא הייתה עבודה וכשנתנו לו עבודה עבודתו הייתה לעבוד בזבל. לאבא היה קשה לקבל את זה, כי במרוקו היה לו סופר ושימש במקצוע כספר. לאבי ואמי הייתה זוגיות חזקה מאוד עם המון אכפתיות וזה מה שהחזיק אותנו. היה לנו כבוד גדול להורים שלנו. כיבדנו אותם מאוד. למשל: כשדיברנו אתם לא הסתכלנו להם בעיניים.

לאחר שחילקו לנו אוכל, שמו אותנו במשאיות ישנות, רעועות ולא נוחות. הקאנו והיטלטלנו מצד לצד לאורך הנסיעה. אמי הייתה בהריון וזה היה נורא… הביאו אותנו לבאר שבע, בלי לשאול אותנו איפה נרצה לגור. נתנו לנו חדר מפח. חדר קטן שלא מספיק למשפחה גדולה כמונו.

כאשר הגענו לבאר שבע, היינו מאוכזבים מכל התנאים וההתייחסות של הצברים אלינו. צברים – הישראלים המקומיים שבאו "להחיות את השממה" לפני העליות מצפון אפריקה. לאבי לא הייתה עבודה, ולא היה לנו הרבה מה לאכול. הביאו לנו מזרני קש, הקש היה נכנס בבשרינו כמו קוצים. כמו בסיפור של רחל, אשת רבי עקיבא.

הגעתי ללמוד בבית הספר "אוהל שרה". לא היה נעים הן מבחינה לימודית וחברתית. לאט לאט, התחלתי ללמוד עברית, למדנו חשבון, אנגלית, טבע. אהבתי את לימודי החשבון והתעמלות. היינו משחקות בחמש אבנים, חבל וקלאס. אהבתי גם קפיצות בחבל וריקוד.

אחרי העלייה, אבא שלי קנה אופנים וכל כך התלהבתי, שהייתי מבקשת ממנו כל הזמן לרכב עליהן. על האפניים רכבתי והייתי נוסעת ומביאה קרח ששמר על מוצרים שלא יתקלקלו… זה היה לפני עידן המקרר.

אחרי הנישואין הוספתי את השם יעל לשם סול. כאשר הייתי בפרדס חנה אצל דודה שלי, הכרתי את בעלי יצחק, מירושלים. התחתנו ונשארנו לגור שם, נולדו ילדי: אריאל, ארז, מירב הקמנו משפחה לתפארת ברוך ה'!!!

חייה של יעל בארץ ישראל

הזוית האישית

יעל סול: ערכנו השוואה בין המשחקים שהייתי משחקת בילדותי לעומת המשחקים שמשחקות נכדותיי בתקופה הזו… ראינו שיש גם דמיון וגם שוני בהתפתחות של המשחקים מפעם להיום.

אני מאחלת לנכדותיי ולכל עם ישראל הצלחה בכל מעשה ידיהם, בריאות הצלחה בלימודים וזיווג. אני מאוד מודה לכל הנכדים והנכדות שלי שכל פעם מברכים אותי דרך ברכות יפות.

אביטל בלמס: נהנתי מאוד לשמוע ולתעד את סיפור סבתי ואת סיפור עלייתה ומשפחתה. למדתי מסבתי שאף פעם לא לוותר, להאמין בה'. אני לוקחת איתי את הערכים האלו.

תמר בניטה: מאוד נהנתי לשמוע את סיפורה של יעל ולעבוד עם אביטל. הרגשתי חיבור עם סיפור העלייה שאותו עבר גם אבי ממרוקו ולמדתי המון .