מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק, נולדתי בשנת 1935 בעיר קזבלנקה שבמרוקו, בן בכור ויחיד. עליתי לארץ ישראל בגיל 20 בשנת 1955.

עליתי לארץ לבד, והייתי הראשון מבני משפחתי. הפלגתי מקזבלנקה באונייה למרסי. ממרסי הפלגנו לארץ ישראל. ההפלגה ממרסי לישראל ערכה כשבוע ימים.

הגענו לארץ, התרגשתי מאוד. כאשר הבדידות והפחד מהלא נודע היה פחד גדול. כאשר הגעתי לארץ בשנת 1955 הפרידו את כל נוסעי האוניה לקיבוצים.

אותי שלחו לקיבוץ בגליל ליד חיפה. הייתי בודד ללא קרובים, ללא משפחה ולמדתי להסתדר לבד בכוחות עצמי בחיים הקשים שהיו בקיבוץ.

לאחר חבלי הקליטה בארץ ישראל ולאחר שעברתי בקיבוץ שלבים כשנה, בכל מיני עבודות כפיים שונות, התגייסתי לצה"ל בשנת 1956.

התגייסתי לנח"ל המוצנח, יחידת חיל רגלים קרבית בצה"ל והייתי צנחן בצבא.

בתחילת השרות הייתי בבסיס טירונות שנקרא "בית דרס", בסיס טירונות הממוקם בזמנו ליד קסטינה. לאחר סיום הטירונות עברתי לבסיס אחר, בסיס "שלט" הממוקם ליד קיבוץ חפץ חיים, שהיתי בבסיס זה כשנה.

לאחר מכן פרצה מלחמת סיני – במרבית תקופת המלחמה שהיתי ליד תעלת סואץ בגבול מדרום. המלחמה הייתה קשה, פחד ההישרדות תקף אותי. לאחר סיום המלחמה הועברתי לבסיס "בית ליד" ושם שהיתי כחודשיים ושמרתי על השבויים המצריים. לאחר שהוחזרו השבויים עברתי לבסיס נוסף בסיס "בילו", בסיס צנחנים. בבסיס זה עברתי קורס אימון מתקדם בצניחה.

במשך כל תקופת שרותי בצה"ל, עברתי מספר רב של התנסויות קרביות, עברתי מספר פעמים רב בסיסים, וזאת בניגוד למצב היום, בו חייל מתגייס לצה"ל ושוהה בדרך כלל את רב תקופת השרות בבסיס אחד.

ילדותי

כאשר הייתי בגיל שנתיים ושמונה חודשים, אבי נפטר ממוות מאד מפתיע ומאד פתאומי. באחד הימים אבי חש כאבים באוזן ימין. המשפחה הזמינה הביתה רופא. הרופא שהגיע היה גרמני נאצי ששנא יהודים, הוא ידע שאבי יהודי. הוא התלונן בפני הרופא על כאבים באוזן. הרופא בדק אותו ואמר לו: "אני אתן לך זריקה ותוך 24 שעות אתה תרגיש טוב ולא יהיה לך כאבים באוזן". וכך, הרופא הזריק לו  את הזריקה. לאחר 24 שעות הוא נפטר מוות פתאומי בגלל כאב אוזניים מאד פשוט. בגיל 26 שנים נפטר ונקבר במרוקו. המוות הכה בהלם את כל המשפחה. אבי היה אדם מאד חכם בתורה, חזן בבית הכנסת, אהוב וידוע בציבור. הוא היה אדם בריא ומאד חזק ופתאום בגיל כל כך צעיר, סה"כ גיל 26 הוא נפטר.

הייתי בן שנתיים ושמונה חודשים כאשר אבי נפטר ואפילו לא זכיתי להכירו. וכל ההיכרות שלי עם אבי היא הכרות רק מסיפורים שהדודים וסבתא סיפרו לי במשך השנים. כאב אובדן האב וחוסר ההכרות מלווה אותי עד עצם היום הזה.

לאחר שנים נישאתי לאשתי. נולד לנו הבן הבכור והוא נקרא על שמו, יעקב. יש לציין שהבן יעקב ירש מאבי תכונות אופי רבות כגון המשיכה לדת, החזנות, פייטנות, אהבה והתעניינות ביהדות מרוקו ואהבת המנטאליות והשפה.

חפץ יקר לליבי הוא הספר תורה עתיק וישן ממרוקו

ספר עתיק וישן שדאגתי להביא בשלום ארצה ממרוקו. הספר משמש מבחינתי ערך רגשי כבד מאד מסיבה ברורה אחת, הספר היה שייך לאבי, יעקב אוחנה ז"ל.

הזוית האישית

הסיפור תועד  במסגרת עבודת השורשים בכיתה ז' בשילוב עם הקשר  הרב דורי,  בביה"ס מקיף י"א באשדוד.