מאגר סיפורי מורשת

״שמי יצחק משה, נולדתי בתאריך 9.12.1932 בכפר בוחוש שברומניה להוריי ישראל ז"ל ורבקה ז"ל, למשפחה בת שישה ילדים: חרש משה ז"ל, משה משה ז"ל, פנינה וייסמן ז"ל, יצחק משה ז"ל, ליבו משה (ז"ל) וגיזלה ויצמן תיבדל לחיים ארוכים.

המגורים בבוחוש היו פשוטים ודלים ביותר. למשפחתי לא היו אמצעים רבים, גרנו בדירה פרטית קטנה עם חצר ענקית בה גידלו סוסים (אהבת חיי). השירותים היו במבנה חיצוני קטן מחוץ לבית. בבית היו שני חדרי שינה וישנו כולם עם כולם… למדתי בבית הספר המקומי שש שנות לימוד (מה שהיה מקובל אז). השתייכתי למסגרת עליית הנוער במסגרתה עליתי לארץ.

אבי במדי הצופים

כשהייתי בן 14 בלבד (בשנת 1946) החלטתי לעלות לארץ ישראל בעקבות אחיי הבוגרים שעלו לבדם לארץ. הוריי ושני אחיי הקטנים נשארו ברומניה. דרכי לארץ ישראל הייתה ארוכה וכללה הליכה מרובה ברגל והפלגה באוניית מעפילים. במסגרת עליית הנוער ניסיתי בתחילה לעלות לארץ בצורה לא חוקית ולצערי ביחד עם חברי למסע נתפסה האונייה וגורשנו לקפריסין. בקפריסין שהייתי כחצי שנה במעצר.

לאחר תקופת המעצר עליתי שוב לארץ, הפעם בדרך חוקית. הגעתי במסגרת עליית הנוער לקיבוץ כפר גלעדי ושהיתי שם שנה. עבדתי בכל מה שנדרש על מנת להקים את הקיבוץ. הייתה זו תקופה מיוחדת ומרגשת כי כל כך רציתי להיות בארץ ישראל. לאחר כשנה בכפר גלעדי ביחד עם חבריי לעלייה, עברנו לקיבוץ ניר אליהו ועזרנו בהקמתו. בקיבוץ ניר אליהו חייתי שנתיים, עבדתי שם כמכונאי ונהניתי מאוד מעבודתי.

בגיל 18 התגייסתי לצבא ושירתי שם כמכונאי. למושב גן שורק הגעתי בעקבות אחי משה משה ז"ל. במושב התגוררה גם אחותי הגדולה פנינה וייסמן ז"ל. בהתחלה עבדתי ביחד עם אחי משה בשותפות. קנינו טרקטור גדול ומשאית ועבדנו ביחד. בהמשך קניתי משק, נפרדתי מאחי (שהתגורר בסמוך למשק שלי) הקמתי רפת, לול תרנגולות ופרדס. עבדתי במשק והשקעתי בו את כל כוחי וכספי.

את אשתי רחל הכרתי דרך חברים משותפים, החיבור בינינו היה מהיר ולאחר כשנה של היכרות, התחתנו בשנת 1957. רחל הייתה גם כן ממוצא רומני, הגיעה לארץ עם משפחתה זמן קצר לפני שהכרנו. ביחד הקמנו משפחה לתפארת. נולדו לנו ארבעה ילדים:

עופר משה – נולד בשנת 1958.

איילה פורת – נולדה בשנת 1960.

חגית כהן – נולדה בשנת 1965.

רוית ישראלי – נולדה בשנת 1971.

בשנת 1965 קניתי את המשאית הראשונה שלי ואשתי רחל המשיכה לטפל בענייני המשק. בהמשך, קניתי עוד מספר משאיות ולמעשה הקמתי חברת משאיות קטנה. בזמני הפנוי עבדתי במשק ותיקנתי את המשאיות שלי. עבדתי כנהג עד גיל 68. בשל מצבי הבריאותי שהחל מעט להידרדר (היה לי אירוע מוחי, ניתוח מעקפים) החלטתי לפרוש והשארתי לעצמי את ניהול החברה ושכרתי נהגים שיעבדו במשאיות.

בגיל 68 החלטתי לאסוף את משפחתי הגרעינית ולקחת אותם לטיול שורשים ברומניה. נסיעה שהיה קשה מאוד להוציא אותה לפועל, אך למרות הקשיים היה זה אחד הדברים המשמעותי ביותר עבורי ועבור כל משפחתי. נסענו אני אשתי וארבעת ילדי לעשרה ימים. ביקרנו בבית שלי שנשאר כמעט כמו שהיה, טיילנו בכפר, הראתי להם את תחנת הרכבת (שסגורה כיום) שממנה התחלתי את המסע שלי לארץ ישראל, בית הכנסת אליו הייתי הולך וכמובן טיילנו ברחבי המדינה כשכולנו נוסעים במיניבוס אחד ואני מספר חוויות ואני מלמד היסטוריה.

חזרנו מטיול זה עמוסים בחוויות שלא נשכחו.

חזית בית ילדותי ברומניה

בגיל 70 חגגתי עם כל משפחתי המורחבת יום הולדת עגול. ערכו לי מסיבת הפתעה ומאוד התרגשתי. היה מרגש לפגוש את המשפחה המורחבת ולהיפגש עם חברים שמזמן לא נפגשתי וכמובן לחגוג עם כל הנכדים והנכדות.

בגיל 70.5 חיתנתי את בתי הקטנה רוית.״

אבי בחתונה שלי

בגיל 71 נפטר יצחק משה ז"ל, הוא נפל בחצר ביתו בעקבות דום לב. ומת במקום. הוא הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים נשואים, שמונה נכדים ובת בהריון.

יצחק משה ז"ל היה אבי האהוב. יהי זכרו ברוך.

הזוית האישית

רוית: אני שמחה מאוד שניתנה לי הזכות להעלות את סיפורו האישי והמרגש של אבי בדרכו המסוכנת והמאתגרת לארץ ישראל.